בקרוב ברמקולים הקרובים לאזניך

שתפו אותי!

ב-1991 נתקלו חברי אר. אי אם. בהתנגדות נחרצת מצד חברת התקליטים לבחירה הראשונה שלהם לסינגל, שיר בשם Losing My Religion, מכיוון שכלל מנדולינות. שנה לאחר מכן שוב נתגלו חילוקי דעות כאשר הבחירה שלהם בשיר הראשון לרדיו מאלבומם החדש התגלתה כשיר, רחמנא ליצלן, ללא פזמון.

ב-1991 נתקלו חברי אר. אי אם. בהתנגדות נחרצת מצד חברת התקליטים לבחירה הראשונה שלהם לסינגל, שיר בשם Losing My Religion, מכיוון שכלל מנדולינות. דעתה של הלהקה גברה, והשאר הסטוריה. שנה לאחר מכן שוב נתגלו חילוקי דעות כאשר הבחירה שלהם בסינגל הראשון מאלבומם החדש התגלתה כשיר, רחמנא ליצלן, ללא פזמון, דבר שהפך אותו לבלתי אפשרי כשיר לרדיו. גם הפעם הייתה ידה של הלהקה על העליונה. אך למרות הצלחתו של Drive, שנכנס לעשרת הגדולים במצעדים החשובים, סביר להניח שההעדפה של חברת התקליטים, Man On The Moon, הייתה מוצלחת יותר.

הסינגל, כשמו כן הן הוא (לפחות באנגלית) שיר יחיד, בד”כ מתוך אלבום מלא, איתו יוצא האמן למלחמה על קידום האמנות שלו. מתוך 10-12 שירים, יבחר האמן (לרוב) כשלושה או ארבעה שירים (כאשר הראשון יצא כמעט תמיד לפני הוצאת האלבום המלא) אותם ישלח לתחנות הרדיו והטלוויזיה במטרה לזכות בזמן האוויר הנחשק. מסיבות מובנות, מדובר בשירים הכי טובים באלבום, או הכי קליטים, או בעלי תכונה אחרת שעשויה להגדיל את סיכויי ההצלחה, ומאמץ רב מושקע בבחירת השירים המתאימים. מדובר, כך אומרים, במשחק של מזל. יש צורך לבחור שיר שמתאים לתקופה, לאווירה העכשווית ולטעם העורכים במדיומים השונים, וכמובן, לזה של הקהל. אלפי, ואפילו מיליוני כשלונות מוסברים כבחירה לא נכונה של שירים  לשחרר לרדיו.

כמו שאולי הבנתם, מחנה Friends of John’s החל לחשוב על הסינגלים שיצאו מהאלבום המתקרב ובא. בניגוד לאמן מוכר, שכמעט כל שיר שיוציא לרדיו יושמע, ולכן יש אולי פחות משמעות לסדר יציאת הסינגלים, עבור אמן לא מוכר מדובר ברושם ראשוני וככזה, חשוב במיוחד. בנוסף, יש משמעות רבה יותר לשירים שיצאו אחריו, במאמצו לקבע עצמו כחלק מהנוף. המטרה היא, הרי, לגרום לקהל לאהוב את השיר ולרצות לשמוע עוד.

לדוגמה, רוב האנשים ששמעו את החומר שלנו בטוחים ש-DYGE, אותו ניתן לשמוע בגרסת עבודה ממש מתחת לפסקה זו, הוא השיר הכי קליט באלבום, עובדה עליה אני לא מערער. הבעיה מבחינתי היא כפולה: דבר ראשון, השיר נשמע שונה מאוד מכל שאר השירים באלבום, בעיקר בשימוש הכמעט מוחלט בגיטרות דיסטורשן יחסית כבדות, ועלול לדבר לקהל שונה מאשר שאר השירים שלי. שנית, בהאזנות ראשונות הוא לא בהכרח נשמע כמו הדבר הכי חדשני ששמעת. כלומר, הוא אולי מאוד קליט, אבל קצת פחות זכיר. בתור סינגל שני, שיציג צד נוסף שלי, הוא יהיה מצויין, אבל אני לא בטוח שזה הרושם הראשוני שאני רוצה ליצור.

[soundcloud url=”http://api.soundcloud.com/tracks/97482018″ params=”” width=” 100%” height=”166″ iframe=”true” /]

לעומתו, שיר רוק עם גוון קאנטרי די חזק בשם Go Away, עלול לתפוס את האוזן שלכם בצורה קצת יותר משמעותית. מדובר בשיר מאוד קליט, עם כמה שורות בולטות במיוחד, אך בו בזמן הוא לא ממש משהו שהקהל אליו אני פונה רגיל לשמוע. שיר חדשני קליט במיוחד הוא, לדעתי, הרושם ראשוני הכי טוב שאפשר ליצור – כזה שמשאיר טעם של עוד.

אז ל-DYGE  סיכויים טובים יותר להיכנס לרדיו, ול-Go Away סיכויים טובים יותר להשאיר רושם. ואולי זה בכלל  צריך להיות  This Ends Well, שיר שהוא ההגדרה לשיר Radio Friendly?

[soundcloud url=”http://api.soundcloud.com/tracks/97498229″ params=”” width=” 100%” height=”166″ iframe=”true” /]

ואולי בכלל אני חושב על העניין (כאופייני לי) יותר מדי.

כי אחרי הכל, עדיף להיות להקה של להיט אחד מאשר להקה של אפס להיטים, לא?

יש לכם דעה? אשמח מאוד לשמוע אותה.

נכתב – על הספה שלנו

שתפו אותי!