אנורקטיים מוזיקליים

שתפו אותי!

התמונה הגדולה מתבררת רק בדיעבד. מעבר לעובדה שזמרים פחות מוכשרים זוכים להשוואות אל הגדולים בהסטוריה, הודות ל”מלודיין”, תוכנה לתיקון זיופים בשירה, הרף המינימלי עבור יכולת שירה יורד פלאים, כאשר באולפן כל אחד, אבל ממש כל אחד, יכול להישמע כמו פרדי מרקורי.

כמו הרבה מטרות מקוריות, המטרה המקורית הייתה, להגיע לשלמות. זה לא שהדוגמנית לא הייתה יפה מספיק, פשוט פתאום אפשר היה לעשות אותה עוד יותר יפה, עוד יותר רזה, עוד יותר מייצגת את המותג. כמו עם הרבה שאיפות מקוריות, התמונה הגדולה התבררה כאחת מאלה שניתן לראות רק בדיעבד. אבל היום כבר מאשימים את מכחולי הפוטושופ ביצירת דור חדש של אנורקסיות, שגדלו על מודל חיקוי נשי ללא פגמים. תרבות השלמות הזו גם גובה קורבן נוסף – הסטנדרטים שלנו.

כי פתאום כל אחת יכולה להיות דוגמנית. במקום לחפש אחר החבילה המושלמת – דוגמנית עם הלוק הנכון, הנוכחות מול המצלמה והיכולת לעבוד עם במאי, וכל שאר הדברים שהופכים דוגמנית למוצלחת – אפשר להסתפק גם באחת מאלה שפחות מתאימות. מצלמים את מה שיש, ומתקנים אחר כך.

השאיפה הזו לשלמות מדומה ותרבות התיקון שהיא יוצרת, ואיתן הירידה בסטנדרטים, נמצאת כמובן גם במוזיקה. בפני טכנאי הסאונד באולפן עומדות עשרות אופציות לגיוס לשם שיפור התוצר המוקלט. הצלילים שאנחנו שומעים לבסוף נאנסו עד בלי סוף על ידי מכשירי אפקטים שונים, הקלטות כפולות של כל התפקידים (לשם עיבוי הסאונד), עריכה מדוקדקת של כל תו, ומעל הכל, תוכנת “מלודיין”, אשר משמשת בעיקר לתיקון זיופים בשירה.

כבר קרוב ל-20 שנה שכל שיר חדש ששמעתם עבר דרך המלודיין או קודמתה, תוכנת “אוטו-טיון”. התוצאה היא כמובן, music to our ears. טכנאי הסאונד עוברים על כל תו בערוץ השירה (או כל כלי נגינה) ומתקנים אי דיוקים, כדי שאנחנו נוכל להנות מרמת השירה הגבוהה ביותר בהסטוריה של המוזיקה המוקלטת.

דוגמה נהדרת ליכולות הטכניות המופלאות של התוכנה היא טרנד ה-Major Scaled שמסתובב ברשת בשנים האחרונות, בו הופכים את הסולמות המוזיקליים של שירים מוכרים – מסולם מינורי, המאפיין שירים מלנכוליים יותר,  לסולם מאז’ורי, אותו בדרך כלל נמצא  בשירים שמחים יותר. הקשיבו נא ל-Losing My Religion  של R.E.M, אך הפעם בסולם מאז’ורי, הודות למלודיין. בכמה לחיצות כפתור פשוטות, שינה יוצר הוידאו את כל התווים בשיר המקורי ויצר, בעצם, שיר חדש. זהו עדיין קולו של מייקל סטייפ, רק שהוא אף פעם לא שר את זה.

בעקבות היכולת הטכנית הזו, זמרים רבים שפעם היו נבעטים מכל המדרגות של אולפן ההקלטות, יכולים היום להישמע מדוייקים מתמיד. פעולה שפעם הייתה מצריכה כשרון רב ולא מעט עבודה באולפן – כאשר הזמר מבצע את השיר שוב ושוב עד שמשלימים טייק שירה משביע רצון – נפתר היום בכמה טייקים והרצה מהירה* דרך המלודיין, עם זמר שלא בהכרח יכול אחרת.

התמונה הגדולה מתבררת שוב רק בדיעבד. מעבר לעובדה שזמרים פחות מוכשרים זוכים להשוואות אל הגדולים בהסטוריה, הרף המינימלי עבור יכולת שירה יורד פלאים, כאשר באולפן כל אחד, אבל ממש כל אחד, יכול להישמע כמו פרדי מרקורי.

בהופעה, לעומת זאת, יחשף קולם האמיתי**, שבמקום לנפץ את הפנטזיה, יוריד את הרף ויגרום לעוד כמה אנורקטיים מוזיקליים לחשוב שגם הם יכולים.

אפילו ג’סטין ביבר.

נכתב – על הספה שלנו

לחצו כאן כדי לקרוא עוד על מלודיין ומסע הצלב שלי נגדה.

* סליחה, איתמר אשפר
** גם זה כבר יעלם בקרוב. יותר ויותר אמנים עושים שימוש במלודיין גם בהופעות

שיעורי רשות

סרטון הדרכה של חברת Celemony,  מפתחת התוכנה, מציג את כל נפלאותיה.

הבחור בEvolver.fm מדבר קצת על התהליך הטכני של העברת Losing My Religion לסולם מאז’ורי

עדכון 14.12.21 – הלינק כבר אינו פעיל והוסר. לצערי לא מצאתי גרסה חלופית למאמר

שתפו אותי!