ארכיון תגיות

לפעמים היה לנון מערבב LSD טהור בקנקן התה שהיה מחזיק במושב האחורי של הרולס רויס הפסיכדלית שלו. הוא היה מכין לך כוס חזקה של תה. "הנה, נסה קצת מזה!" או-קיי... ואז היה נשען לאחור ונהנה ממסיבת התה של הכובען המטורף. שמי המרמלדה וכל השיט הזה.

הכותב, אשר עם השנים הרגיש שהולך שולל על ידי לנון, היה מעריץ נלהב של לנון בצעירותו, והכעס ניכר לאורך כל הקטע. אך העובדות ההיסטוריות כאן נכונות (כולל אחת מדהימה ששלחה אותי לחיפושים אחר אימותים נוספים), והתזה אותה פורש בפנינו בקוורדס, אשר מוליכה מילדותו ועד הרצח ברחובות ניו יורק, משכנעת למדי, וגם סותמת לא מעט חורים שהיו לי לגבי לנון.

הפילוסופיה שלי הייתה פשוטה פעם, עד שבאו ולכלכו אותה עם דברי טעם. הקאבר, הנחתי, צריך להיות משהו שמורכב בזריזות, מתחלף בקביעות, והכי חשוב, שיר שאין סיכוי שמישהו בקהל לא יכיר. אם הייתי רוצה להשמיע לאנשים שירים שהם לא מכירים ואני חושב שהם יאהבו, הייתי משמיע להם שיר שלי

כאשר אמן או הרכב זוכה למה שנקרא הצלחת קרוס-אובר, כלומר, הצלחה שחוצה את הקהלים הטבעים של הז'אנר ומגיעה אל הקהלים הפחות טבעיים, או, כמו שנואל גאלאגר הגדיר את זה, "ברגע שהחנונים נכנסים לעניין, אתה נהיה ענק", מוביל אותה זמר אמיתי.

כי הדבר השני הכי קל במוזיקה הוא להגיד על יצירה כלשהי שהיא לא מספיק מורכבת. קצת בגלל שבדרך כלל הדובר לא היה מזהה מוזיקה מורכבת גם אם היו מתייגים אותה בתמונת פייסבוק, וגם בגלל שזו אמירה מאוד כללית ואליטיסטית. כחלק ממסעי לתקן את העולם, החלטתי להתרכז הפעם בשיפור רמת ההתנשאות והיהירות, או בקיצור, ליצור את המדריך לאליטיסט המוזיקלי המתחיל (או: מה עושה מוזיקה למורכבת?)

וכן, ג'ימי פייג' יודע מה הוא עושה עם הגיטרה, וכן, Stairway To Heaven היא קלאסיקת רוק שמעטות משתוות לה, אבל מעבר לזה הם בעיקר מציגים זמר עם קול מעצבן, מלודיות בלתי זכירות בעליל, אחריות עבור המון רע שקרה במוזיקה מחוץ לגטו ב-40 שנה האחרונות, ומקום של כבוד ברשימת הלהקות הכי אובר-רייטד ברוק

הכל נראה מקצועי ומלוטש, חוץ ממה שלא בשליטת היחצ"ן. אתה מסתכל עליו מהצד ויודע שאין לו שום סיכוי. Girls should want to sleep with you, guys should want to be you אומרים, ובו אין לא את זה ולא את זה. הוא פשוט לא מעניין, לא מרגש, ונשמע כמו כל כך הרבה דברים אחרים ששמעת כבר. זה כל כך ברור, ונראה שרק הוא לא יודע את זה.

להקת טטראן, טריו פרוג-רוק אינסטרומנטלי ישראלי, שמכיל את תמוז דקל, אופיר בנימינוב ודן מאיו . חוץ מזה אני לא יודע עליהם כלום, מעבר לשלושה דברים

באמנות, לעומת זאת, בעיקר בזכותם של אמנים לא מצליחים, מקובל לחשוב שאין מטרה ברורה. זה נשבע שהוא כותב רק לעצמו ולא מעניינת אותו ההצלחה, וההוא מספר שבכלל היה מעדיף לשיר מול שני אנשים שמכירים את המילים של כל השירים מאשר מול אולם מלא באנשים חצי מעוניינים. I call, ברשותכם, Bullshit.

כמו רוב הדברים בעולם שלנו, יש כאלה שעושים, ויש כאלה שעושים טוב. לכולם יש שירים שהתחילו לאהוב רק לאחר כמה שמיעות, אך מה גרם לכם להקשיב לשיר שוב ושוב מלכתחילה? בהרבה מהמקרים התשובה היא הסאונד, משהו שבכל זאת האוזן שלכם נהנתה לשמוע, ורוצה לחוות שוב.