כמו הרבה מהשירים שלי, All About התחיל כקטע גיטרה שנולד מאלתור. יש דברים כאלה, שנוצרים פתאום, וגורמים לך להרגיש שכל מטרת קיומך היא למצוא מלודיה שראוייה לקטע שכתבת. את הטקסט כתבתי בצורה שאני הכי אוהב לכתוב בה - אלתור של מילים תוך חזרה על המלודיה, עד שהתת מודע מוציא מעצמו משהו שמתחבר לך, ושעוזר לך להבין על מה אתה כותב.
קרא עודנכתבו לאחרונה
מי אני ומה שמי?
אז מחליפים את השם, רק שעוד לא ברור מה השם החדש. האמת שאני העליתי כבר כמה רעיונות טובים מאוד, לדעתי (הפייבוריט שלי כרגע הוא Friends of John, לפני זה אהבתי מאוד את 7th Century Poets). מנגד, זורמים רעיונות חסרי כל ניצוץ של השראה (או שהם סתם נשמעים ככה, וזה אולי יותר גרוע). ואני שואל את עצמי, מי בעצם ראוי לתרום את דעתו על נושא כמו שם ההרכב?
קרא עודשירים שאני קצת מתבייש שאהבתי
אני משער שאפשר היה לקרוא לרשימה הזו בכל מיני שמות. השירים הכי גרועים של שנות ה-90, או אולי שירים שגורמים לי לתהות איך קוראים לעסק האינסטלציה שמנהל עכשיו הזמר של ההרכב ההוא. אבל אם להיות כנה, העובדה שהייתה תקופה בחיי שבאופן מודע בחרתי לשמוע שירים מסויימים, היא, איך נאמר, פאדיחה...
קרא עוד?What did you want to say
למתענינים, אני בוכה בסולם G מינור.
קרא עודפולי-זיקה*
כמובן שיש אמנים ימנים בדיעותיהם, אך חוץ מסאבלימינל (נו, ההוא מהשוקו) אני לא ממש מצליח לחשוב על אמן ימני שהוא אמן מזוהה פוליטית, גם כאשר דיעותיו ידועות, או לפחות כזה שנלקח ברצינות (אני מתנצל מראש, אריאל זילבר, אבל, אתה יודע...). אולי הזמרים המזרחיים (אני הרי גזען כמוכם), אבל אני לא חושב שמישהו באמת מקשיב להם.
קרא עודמסיבת התחפושות של ג’ון לנון
דוגמאות לאמנים שלדעתי נשארים באותו מקום וזו הסיבה העיקרית לחוסר העניין שלי בהם לא חסרות, וגרין דיי יכולה להיות אחת מהן, כי מאז שהם המציאו את הסגנון שלהם הם פשוט נשארו באותו מקום. אפשר גם לדבר על הפוליס, אהוד בנאי (שמעת שיר אחד, שמעת את כולם) ושלמה ארצי (אז הבנו שאתה גבר רגיש ורומנטי. יש לך גם עוד צדדים?) באותה צורה. גם כמעט כל אמן ראפ או מטאל יכנס בקלות לרשימה כזו.
קרא עודהאיש הזה אמר שהוא יעשה אלבום בלי מלודיין… לא תאמינו מה קרה אחר כך!
אפשר להגיד שבסופו של דבר, בזמן המיקסים, הבנתי שאני יכול להוציא מוצר טוב יותר עם המלודיין מאשר בלעדיו.וכל מה שאצטרך לתת בתמורה זה את הנשמה שלי. טוב, זה אולי מחמיר מדי...
קרא עודנקודות בין ארגזים*
רק רגע
בקרוב ברמקולים הקרובים לאזניך
אני אמן, תנו לי כסף
חיפושית תלת-ראשית – סודות כתיבת השירים של הביטלס
אז מישהו אתגר אותי לפצח את הביטלס. הוא אולי לא יודע שהוא אתגר אותי, אבל הנה אנחנו כאן. וזה לא שאני מתיימר להיות בעל מסוגלות מיוחדת לעשות זאת, אבל שנים של חקירת הנושא כן הובילו אותי לכמה תובנות פה ושם.
קרא עודהמדריך למוזיקאי הממוצע
הכשרון האמיתי של מר ריפלי (או: מה באמת חשוב בכתיבת שירים)
המדריך לאליטיסט המוזיקלי המתחיל (או: מה עושה מוזיקה למורכבת?)
רק רגע
חורים בגבינה – הביטלס מפתחים ז’אנרים
אני מכיר כמה אנשים שטוענים מגוון דברים על הביטלס. כמה כאלה ששונאים אותם, כמה כאלה שאומרים שהם סתם, ואפילו, רחמנא ליצלן, אחד שאומר שהם פשוט לא מעניינים אותו (לא אנקוב בשמו, בכל זאת יש לו ילדים). אבל אף אחד מהם לא עורר בי את הצורך לכתוב את הטקסט הזה כמו פוסט של חבר פייסבוק
קרא עודחיפושית תלת-ראשית – סודות כתיבת השירים של הביטלס
הביטלס חוזרים למקומם הטבעי
פופ בח’ וע’
ג’ורג’ מרטין – חמישית חיפושית
נעים מאוד, פול מקרטני, סמנכ”ל פיתוח עסקי
לפני כמה ימים שאלתי את עצמי אם בגלגול אחר הייתי נוסע להמבורג, אי שם בתחילת שנות השישים, עם חבריי ג'ון לנון, פול מקרטני, סטוארט סאטקליף ופיט בסט (כי בגלגול הזה אני צנוע ואני מחליף רק את ג'ורג' הריסון).
קרא עודהביטלס מונו מול סטריאו – השאלה שלא ידעתם שמטרידה אתכם
חיפושית תלת-ראשית – סודות כתיבת השירים של הביטלס
שיר-פלציה
פופ בח’ וע’