שירים של אחרים

בשלהי שנות ה-90 ערך ארגון התסריטאים בארה"ב שביתה כללית, שאיימה לגרום נזק אמיתי לרשתות הטלוויזיה. סדרות רבות שידרו עונות קטועות, ואחרות הורדו לגמרי. קברניטי הרשתות חיפשו בכל מקום משהו טלוויזיוני שאפשר להפיק ללא תסריט, ובין היתר נחתו על תכנית בשם הישרדות, שהציגה פורמט שנודע לימים כ"ריאליטי".

הפילוסופיה שלי הייתה פשוטה פעם, עד שבאו ולכלכו אותה עם דברי טעם. הקאבר, הנחתי, צריך להיות משהו שמורכב בזריזות, מתחלף בקביעות, והכי חשוב, שיר שאין סיכוי שמישהו בקהל לא יכיר. אם הייתי רוצה להשמיע לאנשים שירים שהם לא מכירים ואני חושב שהם יאהבו, הייתי משמיע להם שיר שלי

בסך הכל חיפשתי דרך לשלב בין שתיים מהאהבות שלי, בבלוג שאמור להיות בעיקר על מוזיקה. אז ברשותכם, פשוט נעבור ל-10 שירי הפתיחה הטובים ביותר בהסטוריה של הטלוויזיה

כאשר אמן או הרכב זוכה למה שנקרא הצלחת קרוס-אובר, כלומר, הצלחה שחוצה את הקהלים הטבעים של הז'אנר ומגיעה אל הקהלים הפחות טבעיים, או, כמו שנואל גאלאגר הגדיר את זה, "ברגע שהחנונים נכנסים לעניין, אתה נהיה ענק", מוביל אותה זמר אמיתי.

התמונה הגדולה מתבררת רק בדיעבד. מעבר לעובדה שזמרים פחות מוכשרים זוכים להשוואות אל הגדולים בהסטוריה, הודות ל"מלודיין", תוכנה לתיקון זיופים בשירה, הרף המינימלי עבור יכולת שירה יורד פלאים, כאשר באולפן כל אחד, אבל ממש כל אחד, יכול להישמע כמו פרדי מרקורי.

שום דבר שיש לו שימוש פרקטי אינו יכול להיות מוגדר כאמנות. זה יכול להיות בית יפה מאוד, אבל הוא בכל זאת חייב לשמור על כמה כללים (רצפה, קירות, תקרה) בשביל שיוכל להתקיים כבית. אותו דבר לגבי הטראנסים.

אוסף של שירים טובים שלא נבחרו כסינגל יכלול מגוון של שירים קצת מוזרים, ארוכים מדי או קצרים מדי, מורכבים מדי ,נטולי פזמון, או סתם אינסטרומנטליים מדי, אבל זה לא אומר שהם לא אדירים. לא היה לי מנוס חוץ מאשר לשבת עם עצמי ולהרכיב עבורכם את רשימת השירים הכי טובים שהרדיו אף פעם לא ישמיע

נראה לי שהדבר היחיד שמאפיל על מסע חייו של ג'ון פרושנטה הוא המסע המוזיקלי שלו. או שבעצם, למה להתפלסף. בלי הראשון סביר להניח שגם השני לא קיים, וגם ככה אפשר לספר את הסיפור שלו דרך המוזיקה בלבד.

וכן, ג'ימי פייג' יודע מה הוא עושה עם הגיטרה, וכן, Stairway To Heaven היא קלאסיקת רוק שמעטות משתוות לה, אבל מעבר לזה הם בעיקר מציגים זמר עם קול מעצבן, מלודיות בלתי זכירות בעליל, אחריות עבור המון רע שקרה במוזיקה מחוץ לגטו ב-40 שנה האחרונות, ומקום של כבוד ברשימת הלהקות הכי אובר-רייטד ברוק

אז תתרווחו, תגבירו קצת את הווליום, ותתכוננו לכמה רגעים של "וואו, זה השיר הזה" וגם כמה "מה, זה של אלה ששרים את השיר ההוא".