הרוק לא מת, הוא רק נח קצת

שתפו אותי!

Remember this: classics never make a comeback. They wait for that perfect moment to take the spotlight from overdone, tired trends
-Tabatha Coffey

Trends, like horses, are easier to ride in the direction they are going
-John Naisbitt

בשלהי שנות ה-90 ערך ארגון התסריטאים בארה”ב שביתה כללית, שאיימה לגרום נזק אמיתי לרשתות הטלוויזיה. סדרות רבות שידרו עונות קטועות, ואחרות הורדו לגמרי. קברניטי הרשתות חיפשו בכל מקום משהו טלוויזיוני שאפשר להפיק ללא תסריט, ובין היתר נחתו על תכנית בשם הישרדות, שהציגה פורמט שנודע לימים כ”ריאליטי”.

מי שמכיר אותי יודע שאחד מתחביביי\עיסוקיי הוא שוק ההון וכלכלה. אחד מהמוטיבים שחוזרים על עצמם בתעשייה הזו, ובכלל לאורך ההיסטוריה (פשוט בתחומים אחרים אין לאף אחד אינטרס כלכלי עצום לחקור את הנושא כמו בעולם הכסף), הוא המחזוריות. בכלליות ובקיצור, מגמות מתרחשות לפי איזושהי מחזוריות יחסית קבועה. אנחנו נוטים להיסחף עם התגובות שלנו, ובכך אנחנו גורמים לשפע מיותר שמוביל לעזיבת אנשים (והכסף שלהם) לעבר מגמות אחרות, מה שמוביל למחסור, שמוביל לחזרת הכסף, שמוביל לשפע, וחוזר חלילה.

דוגמה מצוינת לכך היא עולם החקלאות, שם למרות הידע הזה, אין החקלאים יכולים להימנע מלנוע עם השוק. אם הייתה שנה טובה לגידול מסויים, מחירו עלול לרדת באופן שאינו מאפשר לחקלאי להרוויח משתילת אותו הגידול שוב. מסיבה זו, מחסור עתידי כמעט מובטח כאשר חקלאים רבים יקבלו את אותה החלטה רציונלית – עדיף לשתול משהו אחר.

תהליכים כאלו קורים (כנראה) במחזורים קטנים וכחלק ממחזור גדול, ואפשר לנתח כמעט כל תהליך היסטורי בצורה זו. אנחנו עדים, למשל, לפרפוריו האחרונים של מגמה טלוויזיונית שנמשכת כבר כמעט 20 שנה:

בשלהי שנות ה-90 ערך ארגון התסריטאים בארה”ב שביתה כללית, שאיימה לגרום נזק אמיתי לרשתות הטלוויזיה. סדרות רבות שידרו עונות קטועות, ואחרות הורדו לגמרי. קברניטי הרשתות חיפשו בכל מקום משהו טלוויזיוני שאפשר להפיק ללא תסריט, ובין היתר נחתו על תכנית בשם הישרדות, שהציגה פורמט שנודע לימים כ”ריאליטי”. בעקבות הצלחת התכנית החלו הרשתות להפיק כל תכנית ריאליטי שרק יכלו לשים את ידיהן עליה, מתוך מחשבה שאם זה מה שהציבור רוצה, זה מה שיקבל. אך לאחר יותר מעשור של כל סוג ריאליטי שהצליחו יוצריהן לדמיין, בשנים האחרונות חלה ירידה ברורה בנתוני הצפייה, פחות תכניות חדשות מופקות מבעבר, ונראה שאנחנו לקראת שיא תקופת השפע. בקרוב סביר שהז’אנר יעלם כמעט כולו לשוליים, עד שיחזור, בצורה קצת אחרת, כאשר ייווצר שוב רעב לתכניות שכאלה.

ישנן סיבות רבות לנסות לחזות תהליך שכזה, וההיסטוריה מלאה במיליונרים אשר עלו על הגל הראשון של טרנד חדש. לעיתים ישנם גם סימנים די ברורים לשינוי במגמה. כתבת שער בניוזוויק ב-1982 שבישרה על מות שוק המניות והאפשרות להרוויח מהן, סימן דווקא את תחילתו של אחד משווקי המניות הטובים ביותר אי פעם, שנמשכה כמעט 20 שנה. סיפור דומה סיפר איש העסקים ג’וזף קנדי, אביו של הנשיא העתידי, אשר ירד במעלית המלון בוקר אחד וזכה לקבל טיפ עסקי מנער המעלית. קנדי מיד הבין שאם נער המעליות מחלק טיפים, לא נשארו עוד אנשים שיקנו מניות. הוא מכר את כל תיק ההשקעות שלו, זמן לא רב לפני ההתרסקות הגדולה ב-1929, שבישרה על בואו העתידי של השפל הגדול.

תחום נוסף שאני מקווה שנמצא בשלהי מחזוריותו הוא עולם המוזיקה, וספציפית, עולם הרוק, לו אני רוחש חיבה מסויימת. כבר שנים רבות שאנשים רבים מחכים לתחייתו המחודשת של הרוק, ולפעמים אף סימנו רגע מסויים שמוכיח את בואה של ההתעוררות, אבל הרוק נשאר בארון הקבורה שלו (ב-2011 דיווח הגארדיאן שרק 3 מתוך 100 השירים המצליחים בשנה החולפת היו של אמני רוק, כאשר הבכיר שבהם הוא הוצאה מחודשת של שיר מ-1982).

וכך מצאתי את עצמי באולפן, בעבודה על חומרים חדשים, מתבדח עם מפיקי היקר על כך ש”רוק זה ה-דבר היום”. לצערי העמוק, לא היה ספק בציניות שלי לנוכח אמירה כה מגוחכת, ומצאתי את עצמי מהרהר בסיכויים של תחייה ברוק, כאשר פתאום הבנתי את המשמעות האמתית של מה שהתרחש.

אין כמו הדעה הרווחת שמשהו מת, כדי להחזיר אותו לתודעה. והרי, אם הגענו למצב שבו עצם המחשבה על רוק במיינסטרים מעלה גיחוך על פניהם של אותם אנשים שעסוקים באותו רגע בליצור אותו, חייב הדבר לסמל את המיאוס המוחלט שנוצר בקהל כלפי המוזיקה הזו.

ומכאן כבר אפשר רק לעלות*.

*או שלא

נכתב – בחדר שלי

שתפו אותי!