הופעות

הפילוסופיה שלי הייתה פשוטה פעם, עד שבאו ולכלכו אותה עם דברי טעם. הקאבר, הנחתי, צריך להיות משהו שמורכב בזריזות, מתחלף בקביעות, והכי חשוב, שיר שאין סיכוי שמישהו בקהל לא יכיר. אם הייתי רוצה להשמיע לאנשים שירים שהם לא מכירים ואני חושב שהם יאהבו, הייתי משמיע להם שיר שלי

שום דבר שיש לו שימוש פרקטי אינו יכול להיות מוגדר כאמנות. זה יכול להיות בית יפה מאוד, אבל הוא בכל זאת חייב לשמור על כמה כללים (רצפה, קירות, תקרה) בשביל שיוכל להתקיים כבית. אותו דבר לגבי הטראנסים.

הם לא מדברים הרבה. גם כשהם צריכים להגיד משהו אחד לשני, הם משתדלים לתקשר בתנועות ידיים. הם גם לא זזים יותר ממה שממש צריך. הגיטריסט דווקא מתנועע מעט, ואפילו מגניב מבטים לקהל מדי פעם, אולי רק כדי להוכיח שזה אכן בן אנוש שמנגן עכשיו. כי זה לא ממש ייתכן, מה שקורה עכשיו על הבמה.

בימים הלא כל כך רחוקים שלפני תוכנות העריכה הדיגיטלית, היית נכנס להקלטות ולא יוצא עד שהגשת כל מילה בשיר כמו שצריך. בימינו, הכלים האלה מאפשרים לזמרים פחות טובים להישמע כבעלי יכולת טכנית גבוהה ומדוייקת. כמו סטרואידים בענפי הספורט השונים, נהיה קשה מאוד להבדיל בין אלו שיכולים לבני התמותה הרגילים. וזה מרגיש כמו רמאות, אבל גם קצת לא.

להקת טטראן, טריו פרוג-רוק אינסטרומנטלי ישראלי, שמכיל את תמוז דקל, אופיר בנימינוב ודן מאיו . חוץ מזה אני לא יודע עליהם כלום, מעבר לשלושה דברים

פגשתי אותה באינידינגב. את הקול שלה שמעתי כששכבתי עם עיניים עצומות באוהל. לא באמת היה לי משהו טוב יותר לעשות, אז שמתי פעמי לכיוון פעמוניה. במשך כארבעים דקות ישבתי שם ובהיתי בה. היה שילוב נחמד של לילה מדברי, אווירה נעימה ורגועה מסביב וכמובן, אותה. היא דווקא אמרה לי את שמה אז, בין לשיר לשיר, אבל עד שההופעה הבאה התחילה כבר שכחתי אותו.

ביום שישי הקרוב, ה-26.10, אופיע בהרכב מלא באירוע ה”אינדי-כלב” שיערך באוזן בר בתל-אביב החל מהשעה 13:00 ועד 20:30. רשימת האמנים כוללת גם את Sun Tailor ואבי עדאקי, היישר מבמת האינדי-נגב, ועוד רבים וטובים. אנחנו פותחים את האירוע, בואו בהמוניכם! לינק לאבנט: http://www.facebook.com/events/195266083941683/   כמו כן, ב-3.11 תוכלו למצוא אותי ואת הגיטרה בצוזאמן, בשעה 20:30, בהופעה בה ננסה ביחד לגלות את משמעות …

האמת, היה פסטיבל אדיר. אינדינגב 2012 היה מלא במוסיקה טובה, ארגון מקצועי ואנשים טובים, לרוב, באמצע המדבר. לשלושה ימים אירח הנגב את הטוב, הרע והמכוער של סצנת האינדי הישראלית, אז בואו נראה מה היה לנו.

אבל פתאום כל אמן לא ממש מוצלח, שחלום חייו הוא להיות ה-מיינסטרים והוא פשוט עוד לא הגיע לשם, מגדיר עצמו כאמן אינדי. וזו כבר לא הגדרה של סגנון או גישה, אלא הסבר למצב הקריירה שלהם. בכל זאת, יש עדיין כמה הבלחות גם בסצנה המקומית של מוסיקאים שנשמעים בעיקר כמו עצמם, כלומר הכי אינדי שיש.

אבא שלי עדיין צוחק עלי על כך שבגיל שבע אמרתי, ברצינות ילדותית אופיינית, שאפשר ללמוד הרבה על החיים מסופר מריו, משחק הנינטנדו האהוב עלי באותם ימים (טוב נו, גם היום. על מי אני מנסה לעבוד). והאמת, אני עומד מאחורי המשפט הזה עד היום. אבל יותר אפילו מסופר מריו, אפשר ללמוד הרבה על החיים מאמנויות הבמה. אז לפניכם עשרה דברים שאפשר ללמוד על החיים מאמנויות הבמה. גזור ושמור, וזה.