DJ at rave
איפה בדיוק כפתור הפליי פה?

אז למה בעצם טראנס* זו לא מוזיקה

שום דבר שיש לו שימוש פרקטי אינו יכול להיות מוגדר כאמנות. זה יכול להיות בית יפה מאוד, אבל הוא בכל זאת חייב לשמור על כמה כללים (רצפה, קירות, תקרה) בשביל שיוכל להתקיים כבית. אותו דבר לגבי הטראנסים.

As if convincing countless innocents to spend nights crushed into dilapidated warehouses, waving glowsticks and bouncing along to the same monotonous groove wasn’t bad enough, ecstasy also taught a generation of dance-music auteurs that songwriting was as easy as
**.looping a beat, then taking a nap
Blender Magazine, 2006

הבעיה העיקרית של אנשים שאוהבים את הדבר הזה שנקרא טראנס, היא שבין אם הם רצו או לא, גם אנשים שלא אוהבים נחשפו לצלילים שנופלים תחת ההגדרה הזו. וסביר להניח שגם נחשפו אליהם בווליום כזה שלא ממש נתן להם את היכולת להתעלם ממנו. בחוף הים. ברמזורים. במסיבות. נחמנים ברחבי תל-אביב. זה שם, בין אם אתה רוצה או לא.

אז אי אפשר ממש להגיד שאתה לא יודע על מה אתה מדבר כשאתה מחווה דעה על הנושא. אבל זה לא כזה משנה. כי אין שום בעיה לאהוב את הצלילים האלה, או את החוויה שהם מספקים. אבל יש לפחות

חמש סיבות למה אי אפשר לקרוא לטראנס מוזיקה

5. אף אחד לא ניגן את זה – ברור שאפשר להיכנס לדיון פילוסופי ולטעון שמחשב הוא כלי נגינה כמו כלי אחר, ושמוזיקה היא מוזיקה גם אם היא נוצרה בעזרת עיפרון ומגרפה, אבל לא. מוזיקה מנגנים.

4. אף אחד לא כתב את זה – קשה לתאר את תהליך היצירה של הטרק (שיר אלקטרוני, כפי שזה ידוע בפי הילדים). מין שילוב של ניסוי וטעייה עם מבחן אמריקאי, בו היוצר משתמש בכלים שהוא לא יודע לנגן עליהם, מאגר של קטעים משירים שמישהו אחר כתב, מקצבים שמציע המחשב, ופונקציות מיוחדות כדי לעזור לך לעשות דברים שנשמעים כמו מוזיקה, כמו הArpeggiator, שהופך כל אקורד לארפג'יו (מונח מוסיקלי שמשמעותו נגינת כל הצלילים באקורד לפי סדר מסויים), ומופיע בכמעט כל טרק.

כלומר, קצת משהו כזה, לא?

3. אף אחד לא הקשיב לזה – לא יודע, מבחינתי, תנאי הכרחי למוזיקה הוא שמישהו יקשיב לה, אבל כאן מדובר בצלילים שנועדו ללוות פעולה אחרת (בדרך כלל, ריקוד אינטנסיבי תחת השפעת סמים ו\או נסיעה עם חלונות פתוחים, טראנסים בפול ווליום והחברים הערסים שלך). עכשיו יקומו כמה אנשים ויספרו שהם יושבים בבית ומקשיבים לזה בריכוז, וגם יציינו שיש אנשים ששומעים טראנסים בלי לקחת סמים. זה אולי נכון, אבל תגידו להם שישתקו.

DJ at rave
איפה בדיוק כפתור הפליי פה?
Photo: 4Eleven Images

2. אף אחד לא ביצע את זה – אי אפשר לשחזר את תהליך הכתיבה של הטרק, בשום פורמט או מצב. יותר מכך, כשמדובר בטראנסים ההופעה יכולה להמשיך להתקיים גם בלי היוצר שלהם (כל עוד יסבירו למישהו מתי ללחוץ פליי, כמובן).

1. יש לזה יותר מדי חוקים – בזמנו, ניהלתי עם חברה שלי לשעבר, שלמדה אדריכלות באותה תקופה, דיונים רבים על מהי אמנות. המסקנה שלי מאותה תקופה, היא ששום דבר שיש לו שימוש פרקטי אינו יכול להיות מוגדר ככזו. זה יכול להיות בית יפה מאוד, אבל הוא בכל זאת חייב לשמור על כמה כללים (רצפה, קירות, תקרה) בשביל שיוכל להתקיים כבית. אותו דבר לגבי הטראנסים. יש דבר כזה בלדת טראנס? או טראנס בלי ביט על כל רבע? מה עם טראנס שלא חוזר על עצמו? ברור שלא, מכיוון שהוא יאבד את המהות שלו. במילים אחרות, אמנות הנה דבר ללא גבולות, ולכן כל דבר עם גבולות אינו יכול להיות אמנות. מבלי שיעמוד בתנאים ההכרחיים, הטראנס אינו יכול להתקיים.

אבל זה עדיין יותר טוב ממוזיקה מזרחית.

* למען הסר ספק, לא באמת מעניינים אותי ז'אנרים ותת ז'אנרים (אפשר לקרוא על זה כאן, באחד הפוסטים האהובים עלי), ואני בטוח שאני לא מגדיר נכון את המוזיקה. אבל לכולנו ברור על איזו מוזיקה אני מדבר.

** הציטוט הנ"ל לקוח מהערך על אקסטסי ברשימת "50 הדברים הגרועים ביותר שקרו למוזיקה" של מגזין בלנדר. משעשע למדי.

נכתב – על הספה שלנו

Check Also

פופ בח' וע'

לכם זה אולי נשמע כמו עוד שיר פופ שכבר שמעתם עשרות כמוהו, בביצועם של ילדי שמנת עם תספורות מפגרות, אבל מסתבר שלקרוא לפופ מוזיקה מזרחית זו הדרך הכי קלה לאהוב מוזיקה מזרחית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *