Friends of John’s

הפילוסופיה שלי הייתה פשוטה פעם, עד שבאו ולכלכו אותה עם דברי טעם. הקאבר, הנחתי, צריך להיות משהו שמורכב בזריזות, מתחלף בקביעות, והכי חשוב, שיר שאין סיכוי שמישהו בקהל לא יכיר. אם הייתי רוצה להשמיע לאנשים שירים שהם לא מכירים ואני חושב שהם יאהבו, הייתי משמיע להם שיר שלי

אפשר להגיד שבסופו של דבר, בזמן המיקסים, הבנתי שאני יכול להוציא מוצר טוב יותר עם המלודיין מאשר בלעדיו.וכל מה שאצטרך לתת בתמורה זה את הנשמה שלי. טוב, זה אולי מחמיר מדי...

מתישהו, בין גיל 28-34, תאריכים עגולים הופכים מנקודות ציון רוויות אלכוהול לבורות מלאי חרדה. ממה שיהיה, קצת, אבל בעיקר ממה שעוד לא היה. ואין כמו פרוייקטים מותחלים ותכניות גמורות-למחצה כדי להזכיר לך בדיוק איפה התחלת וכמה אתה עדיין קרוב לשם

פעמים רבות שואלים אותי אנשים איך כותבים מלודיה, או לפחות איך אני כותב אותה. זה נראה להם כמו תהליך דמיוני, בעיקר כי לא ברור להם מאיפה בדיוק יוצאת המלודיה. אם היא לא הייתה קיימת, מאיפה היא באה? ברגעים כאלו אני מעודד אנשים לנסות פשוט לשיר משהו, מהבטן, אבל אף פעם לא מצאתי מישהו שהסכים.

ב-1991 נתקלו חברי אר. אי אם. בהתנגדות נחרצת מצד חברת התקליטים לבחירה הראשונה שלהם בסינגל, שיר בשם Losing My Religion, מכיוון שכלל מנדולינות. הלהקה גברה, והשאר הסטוריה. שנה לאחר מכן שוב נתגלו חילוקי דעות כאשר הבחירה שלהם בסינגל הראשון מאלבומם החדש התגלתה כשיר, רחמנא ליצלן, ללא פזמון.

זה קצת נשמע שמשה פרץ מצליח לחיות ממוסיקה בארץ, אבל זה, על פי כמעט כל אנשי סצנת המוסיקה בארץ, אמור להיות בלתי אפשרי. רוב המזלזלים במוזיקה הים-תיכונית אולי לא יעריכו את כישוריו, אבל בקרב הקהל אליו הוא פונה, נשמע שהם מעריכים אותו מספיק בשביל לשים לא מעט כסף בכיסיו (כנראה באופן מילולי מדי, על פי צוות החקירה).

בכל פעם שהוא מסביר לי כמה משהו שאני לא אוהב הוא בעצם ממש טוב, אני תמיד משיב שאני שמח בשבילו שיש לו משהו לדיסק הראשון של "הפרוייקט של איתמר אשפר". זה גם בדיוק מה שאני אומר לו על קטעי הגיטרות שהקלטנו, שנשמעים כאילו יצאו הישר מהמיטב של "סוף שבוע רגוע בגלגל"צ". זה נשמע בדיוק כמו שהוא רוצה, אבל אני שונא את זה.

הכל נראה מקצועי ומלוטש, חוץ ממה שלא בשליטת היחצ"ן. אתה מסתכל עליו מהצד ויודע שאין לו שום סיכוי. Girls should want to sleep with you, guys should want to be you אומרים, ובו אין לא את זה ולא את זה. הוא פשוט לא מעניין, לא מרגש, ונשמע כמו כל כך הרבה דברים אחרים ששמעת כבר. זה כל כך ברור, ונראה שרק הוא לא יודע את זה.

בימים הלא כל כך רחוקים שלפני תוכנות העריכה הדיגיטלית, היית נכנס להקלטות ולא יוצא עד שהגשת כל מילה בשיר כמו שצריך. בימינו, הכלים האלה מאפשרים לזמרים פחות טובים להישמע כבעלי יכולת טכנית גבוהה ומדוייקת. כמו סטרואידים בענפי הספורט השונים, נהיה קשה מאוד להבדיל בין אלו שיכולים לבני התמותה הרגילים. וזה מרגיש כמו רמאות, אבל גם קצת לא.

קשה לנו להפנים כישרון יוצא דופן עד שהוא מקבל גושפנקה רשמית מהחברה ככלל. עד אז, הגיטריסט הגאון שגר בבנין שלך הוא סתם הבן המרעיש של הגרושה מלמטה, והזמרת המוכשרת מהבית ממול היא סיבה לקרוא למשטרה.