חזרה לחיים

מתישהו, בין גיל 28-34, תאריכים עגולים הופכים מנקודות ציון רוויות אלכוהול לבורות מלאי חרדה. ממה שיהיה, קצת, אבל בעיקר ממה שעוד לא היה. ואין כמו פרוייקטים מותחלים ותכניות גמורות-למחצה כדי להזכיר לך בדיוק איפה התחלת וכמה אתה עדיין קרוב לשם

פעמים רבות שואלים אותי אנשים איך כותבים מלודיה, או לפחות איך אני כותב אותה. זה נראה להם כמו תהליך דמיוני, בעיקר כי לא ברור להם מאיפה בדיוק יוצאת המלודיה. אם היא לא הייתה קיימת, מאיפה היא באה? ברגעים כאלו אני מעודד אנשים לנסות פשוט לשיר משהו, מהבטן, אבל אף פעם לא מצאתי מישהו שהסכים.

נראה לי שהדבר היחיד שמאפיל על מסע חייו של ג'ון פרושנטה הוא המסע המוזיקלי שלו. או שבעצם, למה להתפלסף. בלי הראשון סביר להניח שגם השני לא קיים, וגם ככה אפשר לספר את הסיפור שלו דרך המוזיקה בלבד.

כמו הרבה מהשירים שלי, All About התחיל כקטע גיטרה שנולד מאלתור. יש דברים כאלה, שנוצרים פתאום, וגורמים לך להרגיש שכל מטרת קיומך היא למצוא מלודיה שראוייה לקטע שכתבת. את הטקסט כתבתי בצורה שאני הכי אוהב לכתוב בה - אלתור של מילים תוך חזרה על המלודיה, עד שהתת מודע מוציא מעצמו משהו שמתחבר לך, ושעוזר לך להבין על מה אתה כותב.

למתענינים, אני בוכה בסולם G מינור.

ביום שישי הקרוב, ה-26.10, אופיע בהרכב מלא באירוע ה”אינדי-כלב” שיערך באוזן בר בתל-אביב החל מהשעה 13:00 ועד 20:30. רשימת האמנים כוללת גם את Sun Tailor ואבי עדאקי, היישר מבמת האינדי-נגב, ועוד רבים וטובים. אנחנו פותחים את האירוע, בואו בהמוניכם! לינק לאבנט: http://www.facebook.com/events/195266083941683/   כמו כן, ב-3.11 תוכלו למצוא אותי ואת הגיטרה בצוזאמן, בשעה 20:30, בהופעה בה ננסה ביחד לגלות את משמעות …

אבל פתאום כל אמן לא ממש מוצלח, שחלום חייו הוא להיות ה-מיינסטרים והוא פשוט עוד לא הגיע לשם, מגדיר עצמו כאמן אינדי. וזו כבר לא הגדרה של סגנון או גישה, אלא הסבר למצב הקריירה שלהם. בכל זאת, יש עדיין כמה הבלחות גם בסצנה המקומית של מוסיקאים שנשמעים בעיקר כמו עצמם, כלומר הכי אינדי שיש.

כדי להכריח את עצמי להיכנס לעניין, השיר השני שניגנתי היה אחד מאותם שירי שטות שאף פעם לא מוצאים את דרכם להופעה. השתיקה הרועמת שליוותה את סיומו הסבירה, בצבעים מרהיבים, בדיוק למה השירים האלה לא מוצאים את דרכם להופעה. יכול להיות שכאן כבר איבדתי אמון בניסוי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

משום מה, אף פעם לא יצא לי להופיע כשחברה שלי בקהל. רוב ההופעות שלי (לא שהיו כל-כך הרבה) היו כשהייתי רווק. בשאר הפעמים, מכל מיני סיבות, הבנות שהיו איתי באותו הזמן לא יכלו להגיע. לא יודע למה אני מרגיש צורך לציין את זה, אבל הנה זה פה

באיזשהו שלב זו באמת נראתה החלטה הגיונית.