תעשיית המוסיקה

השיר בכלל התחיל כטקסט מאוד אישי מבחינתו, והוא ממש לא התכוון להראות אותו לשאר חברי ההרכב. אבל ריק - המפיק המוסיקלי של האלבום עליו התחילו לעבוד לאחרונה - מצא אותו במחברת שלו באחד מביקוריו לפני ההקלטה, התאהב בעצב העצום שהיה במילים ושכנע אותו לשתף את הטקסט בחזרה הבאה.

יש שירים טובים, ויש שירים ממש טובים, אבל נדיר השיר שגורם לי ללחוץ על כפתור הריפיט, לשים את ה-IPOD בכיס, ולשמוע אותו שוב ושוב כל הדרך הביתה.

למיק האקנל, סולן להקת סימפלי רד, הייתה בעיה. היה לו שיר שהוא מאוד אהב לשיר בהופעות שלו, אבל היה שם קטע אחד חשוב שעם השנים הוא כבר לא הצליח לבצע בקביעות. אם לא די בכך, השיר הזה לא היה סתם שיר, אלא הלהיט הגדול ביותר של הלהקה שלו אי פעם, והשיר איתו לעולם תהיה מזוהה. במילים אחרות, הקהל בהופעות הולך לרצות לשמוע אותו, ומיק רוצה לשיר להם אותו.

משום מה, אף פעם לא יצא לי להופיע כשחברה שלי בקהל. רוב ההופעות שלי (לא שהיו כל-כך הרבה) היו כשהייתי רווק. בשאר הפעמים, מכל מיני סיבות, הבנות שהיו איתי באותו הזמן לא יכלו להגיע. לא יודע למה אני מרגיש צורך לציין את זה, אבל הנה זה פה