רק אני והקול שלי

שתפו אותי!

בימים הלא כל כך רחוקים שלפני תוכנות העריכה הדיגיטלית, היית נכנס להקלטות ולא יוצא עד שהגשת כל מילה בשיר כמו שצריך.  בימינו, הכלים האלה מאפשרים לזמרים פחות טובים להישמע כבעלי יכולת טכנית גבוהה ומדוייקת. כמו סטרואידים בענפי הספורט השונים, נהיה קשה מאוד להבדיל בין אלו שיכולים לבני התמותה הרגילים. וזה מרגיש כמו רמאות, אבל גם קצת לא.

Just this time come naked
Come Naked (2005)

אם עוד לא ערכתם היכרות רשמית איתה, מלודיין היא ה-תוכנה בימינו לשינוי גבהים של תווים בודדים בערוצי אודיו. בשפה קצת פחות רשמית, זהו הכלי הפופולרי ביותר בימינו לתיקון זיופים של זמרים בעת הקלטות אולפן והופעות חיות. יש לה גם שימושים אחרים, אבל את רוב הזמן המסך שלה היא מקבלת עבור שיפור ערוצי שירה קצת פחות “נקיים”.

כמה שבועות לפני הקלטות השירה עבור האלבום שלי, ואני ואיתמר מדברים הרבה על הזמן המיועד עבורי אל מול המיקרופון. ישנם זמרים שנודעים ביכולתם להקליט ערוץ שירה מעולה תוך טייק אחד, אבל בינתיים לא נראה שאהיה אחד מהם. משהו בסיטואציה הזו – בלי גיטרה, בלי קהל, בלי להקה – מרגיש לי פחות נוח. התוצאה היא לאו דווקא שירה לא טובה מבחינה טכנית, אלא יותר חסרת הרגש או הצבע המיוחלים. “אז כשיש שירה טובה אבל עם זיוף קטן”, הוא אומר, “מתקנים עם המלודיין, במקום לאבד את הטייק”. שזה נשמע לגיטימי, אבל גם קצת לא.

בימים הלא כל כך רחוקים שלפני תוכנות העריכה הדיגיטלית, היית נכנס להקלטות ולא יוצא עד שהגשת כל מילה בשיר כמו שצריך. זה לא שלא היו כלים אחרים –  טכנאים עם דבק ומספריים, ואחריהם כאלה עם עכבר ומקלדת, מאז ומתמיד היו חותכים ומדביקים קטעים ממגוון טייקים לערוץ אחד מוצלח מתחילתו ועד סופו. ואם לא יכולת, לא היה בשביל מה לטרוח. בימינו, הכלים האלה מאפשרים גם לזמרים פחות טובים להישמע כבעלי יכולת טכנית גבוהה ומדוייקת. כמו סטרואידים בענפי הספורט השונים, נהיה קשה מאוד להבדיל בין אלו שיכולים לבני התמותה הרגילים. וזה מרגיש כמו רמאות, אבל גם קצת לא.

כי אם מישהו מסוגל לרגש אותך עם הקול שלו ועם המוסיקה שלו, מה הפגם בכך שהשתמש באמצעים מלאכותיים על מנת להעצים את החוויה? איך זה שונה משימוש בכל כך הרבה דברים אחרים שעושים במוסיקה, פעלולנים ואפקטים בקולנוע או ליטושי פוטושופ בעולם הדוגמנות, למשל, בשביל להגיש משהו הכי טוב שאפשר? סך הכל זה גם די נחמד לדעת שיש כלי שיכול לעזור לך להגיע לתוצאה טובה יותר מהר יותר, בלי הצורך לשיר את השיר שוב ושוב עד שהכל משביע אוזן, שלא לדבר על זמן האולפן היקר עליו אתה נאלץ לשלם . הרי אני מכיר היטב את יכולתי, אז אין סיבה שארגיש לא נוח עם העניין. אבל אני קצת כן.

כי יש לי גאווה ביכולת השירה שלי, ובעולמנו, זה קצת הולך לאיבוד כשכולם מסביבך נשמעים כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם. וזו אולי גאוותנות, אבל גם קצת לא. לטוב או לרע, אני רוצה להיאמד על מה שיש לי.

“באלבום שלי”, אני מודיע לו, “לא יהיה שימוש בתוכנה הזו. זה הכל אני, או כלום”. הוא לא נראה מתרשם במיוחד. לשיטתו, באולפן, כשאצטרך לחזור שוב על אותו שיר, ובעת עריכת המיקסים כשאראה מה אני מקריב בשביל עיקרון,  כבר אחשוב אחרת. אבל בינתיים אני מתעקש.

על האלבום שלי תהיה מדבקה עם הכיתוב “Melodyne Free”, שזה בעיקר אקט שיווקי, אבל גם קצת לא.

נכתב – על הספה שלנו

דיברתי על הנושא הזה גם בהקשר של הופעות חיות, כאן וגם כאן.

שתפו אותי!