הביטלס על הגג בהמבורג

ג’ון לנון – תנו צ’אנס לאלימות* – חלק שלישי ואחרון

שתפו אותי!
Share

המשך מעמוד 2

קח שלוק מהכוס המיוחדת של ד”ר לנון

אך עדייו נשארה חתיכה חסרה בפאזל: מה היה לא בסדר בג’ון לנון?

[…]

צילום של סטוארט סאטקליף
סטוארט סאטקליף – האם ג’ון לנון הרג אותו?

אולי היה זה סטוארט סאטקליף הקטן שהיה החתיכה החסרה בפאזל לנון. אותו לילה בהמבורג, גרמניה ב-1961 כשלנון התחרפן אחרי שבוע של בינג’ אלכוהול וספיד וזיין לחברו הקטן סטוארט את הצורה בבעיטות חוזרות ונשנות לראש עם מגפי הקאובוי השפיציות המפורסמות שלו (האם היו אלה מגפי ביטלס?). והשאיר את סטו לשכב שם על המדרכה בערימה מדממת ומעולפת.

“ג’ון נשלט אז על ידי אחד מהתקפי הזעם הבלתי נשלטים שלו”, כתבה פאולין סאטקליף, אחותו של סטו, חוזרת על דבריו של סטו אליה זמן קצר לאחר המתקפה. “הוא בעט בסטו שוב ושוב ובעט בו בראש. היה זרם דם מהראש של סטו כשג’ון התעשת סוף סוף. ג’ון הסתכל על סטוארט וברח, מזועזע ומבוהל. פול מקרטני היה שם כשהתחילו לריב אבל לא יכול היה לעשות שום דבר כדי לעצור את פרץ האלימות המטורף שבא פתאום. פול עזר לסטוארט, שדימם מהראש ומהאוזן, ולקח אותו לחדר שלהם… אני משוכנעת שהבעיטה הזו היא מה שהובילה לבסוף למוות של סטוארט. אני יודעת שג’ון תמיד ראה בעצמו אחראי למוות של סטוארט. יוקו אונו סיפרה לחברה, מארני הייר, את מה שאמרתי על הזעם שלו ועל איבוד השליטה עם סטוארט והבעיטות והאגרופים שנתן לו. ג’ון סיפר ליוקו שהוא נעל את המגפיים בצבעי זהב וכסף שלו, עם השפיץ המחודד”.

זמן קצר לאחר התגרה, סטו סאטקליף החל לסבול מכאבי ראש נוראיים ואלימים, ומת משטף דם למוח בגיל 21.

“בדיקה שלאחר המוות גדילתה שלסטוארט הייתה פגיעה בגולגולת, כאילו ממכה או בעיטה”, כתבה פאולין סאטקליף.

“החדשות הנוראיות (על מותו של סטו) פגעו בביטלס כמו פצצה”, כתב ג’פרי ג’וליאנו, הביוגרף של הביטלס. “ג’ון לנון פרץ בצחוק היסטרי, מבלי שהיה יכול להפסיק”.

בין אם ג’ון לנון באמת הרג את סטוארט סאטקליף או לא, לנון עצמו חשב שהרג אותו. לנון הרגיש אחריות אישית למותו של סטו עד יומו האחרון. והיה רדוף אשמה כל חייו, והודה בכך למספר חברים קרובים כולל הגיטריסט שלו, ג’סי אד דייויס.

מעריצי הביטלס, כמובן, נחרדו וזעמו לשמע הפגיעה הזו בקדוש ג’ון לנון. ולאחר מכן פאולין סאטקליף החלישה את טון האמירות המקוריות שלה, סביר שכתוצאה מכל הלחץ מכיוונם של כל הביטלמנים הזועמים.

[…]

בשנותיו המאוחרות סבל לנון מסיוטים בלתי פוסקים, אותם תיעד במסירות ביומניו. בסיוט אחד הוא נמצא בגינה חשוכה, מוקף בגופות חסרות ראש אשר מציקות לו.

הביטלס על הגג בהמבורג. ג'ון לנון, פול מקרטני וג'ורג' הריסון מדגמנים את מגפי הביטלס
מגפי ביטלס. ג’ון לנון הוא העליון

לנון נושא את ראשיהם בידיו ומחפש מקום להחביא בו את הראשים הכרותים היכן שלא ימצאו אותם.

הוא סבל מרגשות אשם עצומים, אותו בחור ג’ון. כל חייו. וזה מה שהרס את כל המצעד הנהדר שחייו היו יכולים להיות. כל צעד לאורך הדרך. רגשות האשם שהטרידו אותו היו מה שדחף אותו להצלחה הגדולה שלו, ומה שהרס אותו. זה גרם לג’ון לנון, האיש שהיה לו הכל, לרצות בייאושו להיות מישהו אחר. כל אחד אחר. אם רק יוכל היה להחליף את המוח שלו במוח אחר. או כפי שלנון עצמו אמר זאת: “הסיבה היחידה שאני כוכב היא בגלל ההדחקה שלי. שום דבר לא היה מושך אותי דרך כל זה אם הייתי ‘נורמלי'”.

וישנו עוד גורם לקחת בחשבון: המניעים של ג’ון לנון בכל זה.

אין ספק שג’ון לנון היה חתיכת חרא רצינית. אז אתה מתחיל לתהות לגבי כל עניין תדמית ה”גיבור עם רגלי חימר”. כי זה היה עלול להיות משהו הרבה, הרבה יותר גרוע.

“אני הייתי זה שכל ההורים של הילדים האחרים היו אומרים ‘תתרחקו ממנו'”, אמר לנון, בגאווה. “כי הם ידעו מה הייתי. ההורים זיהו אינסטינקטיבית שהייתי טראבל-מייקר, כלומר, שלא הייתי קונפורמיסט ושהייתי משפיע על הילדים שלהם, מה שעשיתי. עשיתי כמיטב יכולתי להרוס את ביתו של כל חבר. חלק מזה כיוון שקינאתי שלי לא היה את הבית הזה, כביכול”.

ואתה תוהה אם הצד הורס המשפחות הזה של ג’ון לנון נעלם בדרך קסם עם ההצלחה של הביטלס. או האם בעצם ג’ון לנון התענג על תפקידו כמוביל הנוער בשנות ה-60, חלילן פסיכדלי, מכניס מכשול גדול ככל שיכל בדרכו של דור שנות ה-60 המפורסם. מה שהפך בן נגד אביו, ובת נגד אמה.

ותקלטו את זה. היה עוד שיר סמים מפורסם באלבום (עם השם הראוי) Revolver (כי הרי זה היה אקדח טעון, לא?)

לצד Tomorrow Never Knows, שיר ההלל של לנון למיסטיקה כימית, היה עוד שיר סמים ב- Revolver. לשיר קראו “דוקטור רוברט”. והוא סיפר על רופא מפורסם בניו יורק, שהיה מוערך מאוד בקרב החבורה של אנדי וורהול, שהיה מפורסם בכך שהיה מזריק לפציינטים שלו קוקטייל מיוחד עשיר בוויטמינים ומעורבב עם אמפטמינים טהורים. ספיד, בייבי. הפציינטים שלו היו עוזבים את משרדו של ד”ר רוברט ללא כאב. על גג העולם. בבריאות מושלמת ומלאי אנרגיה!

 איזה שיר זה, ד”ר רוברט. הביטלס שרים חלק מההרמוניות המתוקות ביותר שלהם בשיר הזה. “Well, well, well,  you’re fe-e-e-eeling fine . .”, הם שרים, כמו רביעיית בארברשופ. או אולי כמו חבורת זמר עליזה לקריסמס, שרה שירי תפילה עם מצב רוח טוב. רק שהביטלס שרו על אותה תחושה חמימה ונפלאה שבאה עם הרָאש שבא עם מת’-אמפטמינים, כשזה מוזרק היישר לתוך הדם, ואז נשאב מידית לתוך הלב שלך, ואז מיד זורם לעצם הראש שלך!

Well, well, well… אתם באמת מרגישים בסדר עכשיו.

“קחו שלוק מהכוס המיוחדת של ד”ר רוברט”, שר לנון, בכזו מתיקות.

חברו של לנון פיט שוטון סיפר כמה התרגש ג’ון לנון מהחדרת רמז הסמים הזה, הרמז למת’-אמפטמינים, הבדיחה הקטנה הזו, לתוך אחד משירי הביטלס הקטנים והתמימים שלו.

“כשג’ון השמיע לי לראשונה את […] ד”ר רוברט, הוא היה נראה נרגש מאוד מהאפשרות שמיליוני רוכשי האלבום הפוטנציאליים ישירו עם זה בתמימות”, כתב שוטון.

אה, איזה קטע מגניב ממי שנולד להרוס בתים, לא?

[…]

ג'ון לנון חותם למארק צ'אפמן, שעות ספורות לפני שירצח על ידו
ג’ון לנון חותם למארק צ’אפמן (מימין), שעות ספורות לפני שירצח על ידו

אז הנה לכם. מנהיג הנוער הגדול של שנות ה-60, ג’ון לנון. החלילן מהמלין של הדור שלו. טווה החלומות האדיר. הוולרוס, בעצמו. בשיר אחד מפציר לנון במאזיניו לקחת סם אחד, LSD, כדי לשנות את מוחם ברמה העמוקה ביותר של המודעות הרוחנית שלהם. ואז, ממש בשיר הבא, ג’ון לנון מכניס לך סם אונס למשקה.

ג’ון לנון.

שתפו אותי!
Share

אולי גם זה

הביטלס הסדרה הדוקומנטרית

הביטלס חוזרים למקומם הטבעי

אז בחלק של העולם שעוד אכפת לו מהביטלס, שנים של ציפייה באו על סיפוקן עם שידורה של המיני-סדרה הדוקומנטרית של הבמאי פיטר ג'קסון על הביטלס, The Beatles Get Back. על ג'קסון, הבמאי הניו זילנדי של שר הטבעות, הוטלה המשימה המאתגרת לעבור על כ-60 שעות צילומים וכ-150 שעות אודיו ועל הדרך גם, אם אפשר, לשנות את ההיסטוריה. שהרי כבר היינו בסרט הזה, תרתי משמע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *