את ההופעה ההיא…

שתפו אותי!

משום מה, אף פעם לא יצא לי להופיע כשחברה שלי בקהל. רוב ההופעות שלי (לא שהיו כל-כך הרבה) היו כשהייתי רווק. בשאר הפעמים, מכל מיני סיבות, הבנות שהיו איתי באותו הזמן לא יכלו להגיע. לא יודע למה אני מרגיש צורך לציין את זה, אבל הנה זה פה.

Winds stronger than this
Kept me away
Answered my call
(Winds, Stronger (2010 – 

משום מה, אף פעם לא יצא לי להופיע כשחברה שלי בקהל. רוב ההופעות שלי (לא שהיו כל-כך הרבה) היו כשהייתי רווק. בשאר הפעמים, מכל מיני סיבות, הבנות שהיו איתי באותו הזמן לא יכלו להגיע. לא יודע למה אני מרגיש צורך לציין את זה, אבל הנה זה פה, ממש בתחילת הפוסט. גם הפעם, ההחלטה לחזור להופיע הגיעה לא הרבה אחרי שהיא עזבה. אני מודה, בהתחלה בעיקר כתכסיס להחזיר אותה – ארים הופעה והיא תהיה חייבת לבוא, וכמובן שלא תוכל לעמוד בקסמי. אבל האמת שזה עבר מהר מאוד, ובסוף אפילו לא הזמנתי אותה (לא שלא קיוויתי שתגיע, כמובן, אבל זה כבר פחות קשור).

בכל ההופעות הקודמות שלי הייתי עולה לבמה מאוד מתוח. זה לא היה פחד מלפשל, כמו שזה היה פחד מלא לתת ביצוע מושלם. כשדיברתי על זה עם אנשים, תיארתי את רגע הירידה מהבמה לאחר ההופעה כרגע הכי כיף בה. התוצאה הייתה הופעה כמעט מושלמת מבחינה טכנית (ללא טעויות על הגיטרה, ללא מילים שנשכחו, וללא זיופים), אבל קרה וחסרת כריזמה.

אולי בגלל מערבולת הרגשות שהייתי שרוי בה בשבועות שקדמו לה, ואולי כי זו הפעם הראשונה שהופעתי לבד על במה (למעט הופעה אחת שנה קודם לכן, שלא עונה על קריטריונים של הופעה, מכל מיני סיבות), אבל להופעה הזו, בפאב צוזאמן בת”א (בגלגול הקודם של המקום – תחנה חשובה בקריירה של גבע אלון, אגב), הגעתי במצב רוח שונה לחלוטין. פישלתי המון, שכחתי מלא, והכי נהניתי בעולם.

חשבתי שעשיתי צעד חשוב בתור פרפורמר, אז איך הגעתי מכאן להתקף ורטיגו בימתי (מונח שהומצא הרגע) בהופעה שהתקיימה באותו מקום לא הרבה זמן אחרי?

נכתב- בבית קפה “ויולה הקטנה”, גבעתיים

שתפו אותי!