*מתורגם מספרו של אייס בקוורדס.
עניין הרצח של ג’ון לנון אף פעם לא הובן לי. קיבלתי את זה שמארק דיוויד צ’פמן, הרוצח, היה משוגע, אבל זה אף פעם לא הספיק בשביל להסביר למה דווקא אז, ולמה דווקא לנון. לפני זמן לא רב נתקלתי בפרק מספרו של בחור שמכנה עצמו אייס בקוורדס (Ace Backwords) על גיבורי אסיד לאורך השנים, אשר הוקדש לגון לנון.
לקריאת החלק הראשון, ג’ון לנון – תנו צ’אנס לבולשיט, לחצו כאן.
החלק השלישי, ג’ון לנון – תנו צ’אנס לאלימות, נמצא כאן.
לפעמים היה לנון מערבב אסיד טהור בקנקן התה שהיה מחזיק במושב האחורי של הרולס רויס הפסיכדלית שלו. הוא היה מכין לך כוס חזקה של תה. “הנה, נסה קצת מזה!” או-קיי… ואז היה נשען לאחור ונהנה ממסיבת התה של הכובען המטורף. שמי המרמלדה וכל השיט הזה.
All I want is the truth now, just gimme some truth now – John Lennon
כך שב-1966 מוחו של ג’ון לנון כבר היה תסבוכת אימתנית של טירוף, סתירות, ועצב. הוא חיפש פרסום ועושר כפתרון פוטנציאלי לאומללות שלו. אבל הפרסום התברר כלא יותר מבדיחה אירונית ולא מוצלחת. הפרסום לא שינה שום דבר. ביטלמניה – מיליוני מעריצים צורחים ואוהבים – לא הוסיפה שום דבר לשקט הנפשי ולתחושת הסיפוק (להן השתוקק כל חייו). הפרסום רק הביא איתו גלים אינסופיים של תסבוכות נפשיות. “ההצלחה” המדהימה של הביטלס הייתה מטורפת ובלתי נתפסת ורק הוסיפה רובד של טירוף לנפש המתוסבכת גם ככה שלו. וכך, בנסיון לצאת מהבלגאן הנפשי הזה, גילה פתאום ג’ון לנון – ניחשתם נכון – את ה-תשובה. הדבר הגדול הבא (שהוא כמובן עתיד להפריך):
<<<<<<<<<<<<<<L-L-L-LSD
<<<<<<<<<<<<<<<<A-A-A-Acid Rock
<<<<<<<<<<<<<<<Psychedelics-s-s-s-s-
Oh yeah. בזמן שהיה בטריפ על אסיד לנון חווה את אותו רובד פסבדו-רוחני של ה-LSD. “פתאום נפלו עלי חזיונות מדהימים כשלקחתי אסיד בפעם הראשונה”, אמר לנון. כשהוא על LSD, לנון האמין שחווה את אלוהים בעצמו. חזיונות מיסטיים אמתיים. את הקוסמוס. את כל הדבר העצום הזה. דלתות ההבנה נפתחו לרווחה ולנון החל לקבל, לראשונה בחייו, עקצוצים של חיים רוחניים. עולם פנימי. לפני אסיד הוא היה לגמרי מופנה כלפי החוץ, כלפי ההצלחה. בתמצית, עכשיו ג’ון לנון הרגיש שגילה את ה-משמעות של החיים והתשובה לכל בעיות החיים: קחו LSD.
הו כן, תרופת הפלא.
אז לנון, כטבעו, מיד הפך לאחד הממירים הגדולים ולאחד האחראים הגדולים לפופולריות של סמים פסיכדליים. הוא החל לקחת אותם כמו סוכריות, וחווה “אלפי טריפים על אסיד”. והפציר בכל חבריו, משפחתו וחבריו לעבודה לנסות גם טריפ, ולהצטרף אליו באוטופיה הכימית החדשה הזו. Let me take you down… עם ג’ון הוולרוס כמדריך שלך. שים לב לאן אתה הולך. האשליות המשיחיות של לנון תמיד יהיו חלק ממנו, אולי כפיצוי על המציאות השחורה של חייו האמתיים. עכשיו הוא היה משיח ה-LSD, מפיץ חזיונות בצורת גלולה.
“לנון ניסה במשך שבועות לשכנע אותי לנסות טריפ אסיד”, אמר אליסטייר טיילור, שעבד עבור האמרגן של הביטלס. “הוא היה מבלה שעות בניסיונות לשכנע אותי”.
ג’ון לנון היה לגמרי החלילן של ה-LSD, מנסה לפתות את כל מי שברדיוס שלו אל תוך יקום ה-LSD שלו.
לפעמים היה לנון מערבב LSD טהור בקנקן התה שהיה מחזיק במושב האחורי של הרולס רויס הפסיכדלית שלו. הוא היה מכין לך כוס חזקה של תה. “הנה, נסה קצת מזה!” או-קיי… ואז היה נשען לאחור ונהנה ממסיבת התה של הכובען המטורף. שמי המרמלדה וכל השיט הזה.
הוא הפציר בכל חברי הביטלס להצטרף אליו לחגיגת ה-LSD שלו. ג’ורג’ ורינגו הלכו מיד אחרי המנהיג. (“הרגשתי שכולם צריכים לעשות את זה”, אמר רינגו. ” הרגשתי שהם כולם צריכים לעשן גראס ולקחת אסיד. זה היה סם האהבה – אהבה כלפי גברים ונשים שהם חבריך לאנושות”. עמדה שרינגו התמיד בה ממש עד ליום שצ’רלס מנסון וחבורת זומביס האסיד שלו חתכו את הרחם של שרון טייט ותקעו בו מזלג.) אבל פול הזהיר תמיד החזיק מעמד נגד אסיד למשך שנה, עד שנכנע לבסוף ללחץ החברתי.
“ג’ון היה אדיר בלקפוץ מצוק”, אמר פול. “כשאסיד הגיע, שמענו שאתה לא תהיה לעולם מה שהיית לפני שלקחת אותו – זה משנה לך את החיים, ולעולם לא תוכל לחשוב כמו שחשבת פעם. נראה לי שג’ון די התלהב מהאפשרות הזו, אבל אני די פחדתי ממנה”.
מה שמחייב את השאלה: למה היה ג’ון לנון, האיש שהיה לו הכל, כה נלהב לשנות את מוחו באופן בלתי הפיך ולהפוך להיות מישהו אחר, כל אחד אחר? ולמה הוא היה כל כך נלהב לשנות גם את המוחות של האנשים שהיו סביבו?
לנון גם הפציר ללא הרף באשתו סינתיה לקחת אסיד יחד איתו. לבסוף, בנסיון נואש להציל את הנישואים האבודים שלה, היא הצטרפה לג’ון לטריפ אסיד. אבל חוותה טריפ נוראי, סיוטי.
“היה זה ברגע הזה שהבנתי שאלא אם כן אצטרף לכולם לא נשרוד”, אמרה סינתיה. “אז נכנעתי לאחד מבקשותיו האינסופיות של ג’ון לקחת LSD יחד איתו. שנאתי כל רגע. זה היה גיהינום עלי אדמות. ההזיות גרמו לי לפאניקה. מבעד לפחדים ולדמעות הסתכלתי אל ג’ון מתוך תקווה שבאיזושהי דרך יעזור לי לצאת מהכלא שהמוח שלי הפך להיות, רק כדי לראות את האיש שאני אוהבת הופך לנגד עיני לחמור ענק עם שיניים חדות כסכין, בוהה בי וצוחק עלי”.
באסה. להתראות, סינתיה. שלום, יוקו.
ולנון עודד את מיליוני המעריצים שלו להצטרף אליו אל הטריפים המרהיבים על LSD. והוא עשה זאת גם במודע וגם לא במודע. “I’d love to tu-u-u-rn . . yo-o-ou . . . o-o-n…“. וכשלנון כתב את השורה “דמיין עצמך על סירה על נהר”, הכוונה המדויקת של המסר שלו הייתה לא פחות מ”דמיין עצמך על טריפ LSD“.
כמובן שאחרי שהמהפכה הפסיכדלית איבדה מומנטום, אחרי מנסון, אחרי שתפקיד משיח האסיד כבר יצא מהאופנה, לנון הכחיש ללא הרף שהוא אי פעם – אי פעם – עודד את מעריציו להשתמש ב-LSD או סמים. “מאיפה קיבלת את הרעיון הזה?” דברן כמותו, שאוחז בשני צדי החבל (או אפילו שלושתם), לנון ללא הרף סיפר מחדש את סיפור “Lucy in the Sky with Diamonds” המפורסם. ש, כמו שסיפר לנו, לא היה לו שום קשר ל-LSD, סיפר לנו שוב ושוב. שם השיר נלקח מציור קטן ותמים שצייר ילדו הקטן והתמים ג’וליאן בן ה-7, שהוא השתמש בו בשיר הקטן והתמים של הביטלס. וכל מי שמצא רמזים ל-LSD או לסמים או מיסטיקניות באלבום הסמים הפסיכדלי שלו, Sgt Pepper, בוודאי היה איזשהו טיפוס כמו צ’רלס מנסון, “מעריץ ביטלס משוגע” דפוק.
זה ג’ון לנון. האיש שכתב את “Tomorrow Never Knows” – המדריך המוזיקלי המפורסם ללקיחת אסיד. המילים גנובות היישר מדפי “החוויה הפסיכדלית” שנכתב על ידי איזה אחד, טימות’י לירי, המפיץ והממיר הגדול ביותר של LSD בעולם המוכר. אבל איכשהו, מעריצי ביטלס מבולבלים המשיכו להקרין את הפירושים המטורפים שלהם על שירים התמימים והקטנים של ג’ון לנון המסכן והמכותר מכל עברו? אז מה כבר הילד יכול לעשות?
“ראיתי את מל טורמה מספר על איך “Lucy in the Sky with Diamonds” הוא שיר על LSD“, צעק ג’ון לנון, תוך כעס מצטדק. “זה אף פעם לא היה, ואף אחד לא מאמין לי. אני נשבע באלוהים”.
“הייתי אמביוולנטי לגבי לקיחת אסיד, בוודאי”, אמר פול מקרטני, מודה במובן מאליו. “אבל לקחנו את זה ובשירים כמו “Lucy in the Sky with Diamonds“, כשדיברנו על ‘פרחים מצלופן’ ו’עיני קלדיאוסקופ’ ו’גדלים לגבהים עצומים’ דיברנו על חוויות סמים, אין שום ספק בנושא”.
“כל הזמן הכנסנו רמיזות על סמים וטריפים”, אמר פול. “Magical Mystery Tour” היה משול לטריפ ועשינו סרט שמבוסס על זה”.
אבל היה זה כאן שעשה ג’ון לנון אולי את השגיאה הגדולה ביותר בחייו הטראגיים. בשיר “Tomorrow Never Knows” לנון דמיין עצמו כגורו הדגול שיושב על פסגת ההימלאיה ומעניק את חכמתו הרוחנית והעמוקה למאסות, שר שיר תפילה ל-LSD בזמן שאלפי נזירים שרים לידו, בזמן שלנון שר את הגרסה הממזרית שלו לטקסט רוחני קדוש מהמזרח, “ספר המתים הטיבטי”. (ו, תאמינו לו, חלק ממעריציו ראו גם בזה אלמנטים מיסטיים.)
ג’ון לנון אימץ בכל מובן של המילה את דמות המנהיג הרוחני הגדול, הגורו המואר, המעניק את חכמתו לרבים. וישר לתוך מוחם של מיליוני על גבי מיליוני המעריצים הצעירים והנתונים להשפעה שלו.
כל זה בסדר, מלבד לפרט קטן אחד מציק. על מנת לאמץ דמות, ללבוש את החלוק, של הגורו הרוחני הגדול, כשבמציאות אינך מתאים לתפקיד – כשבעצם אתה לגמרי לא מתאים לתפקיד – מקביל לאימוץ דמות של מנתח מוח כשבמציאות לעולם לא טרחת ללמוד רפואה או להוציא תואר. ואז להמשיך ולבצע ניתוחי מוח במיליוני אנשים.
בקיצור: בלגאן אחד גדול חייב לקרות.
והאמת שמוחות מבולגנים רבים אכן קרו.
המשך בעמוד 2