פופ בח’ וע’

שתפו אותי!

לכם זה אולי נשמע כמו עוד שיר פופ שכבר שמעתם עשרות כמוהו, בביצועם של ילדי שמנת עם תספורות מפגרות, אבל מסתבר שלקרוא לפופ מוזיקה מזרחית זו הדרך הכי קלה לאהוב מוזיקה מזרחית.

זה בסים עם סלסולים – סטטיק ובן-אל

הראל (בן 11) רוצה להיות ערס. כלומר, הוא רוצה להיות מה שהוא חושב שערס. או יותר נכון, מה שהחברים שלו חושבים שזה. כאילו, הוא רוצה להיות מגניב, כך שהוא בעצם רוצה להיות מה שהחברים שלו חושבים שזה מגניב. שזה ערס. כאילו, זה מה שהם חושבים שזה.

וזה לא הרבה, אגב. זה בעיקר מסתכם בלהגיד כפרה ונשמה ולשמוע מוזיקה מזרחית. או יותר נכון, מה שהוא והחברים שלו חושבים שזה מזרחית, שזה בעצם, כל מה ששרים מזרחיים, גם אם הם שרים הכי פופ שיש, כמו סטטיק ובן אל. העיקר שיש להם ח’ וע’.

אני לא יודע מתי בדיוק זה קרה, אבל לא הרבה זמן אחרי שסיימתי תיכון בעצמי נהיה קול להיות ערס. התחלת לראות את זה אצל ילדים קטנים ממך, חברים של האחים, והאחים הקטנים שלהם (כן עופר, אני מדבר בעיקר עליך). זה חלחל ללבוש, לשפה, לטלוויזיה ולפרסומות (ערס בתור פרזנטור, מי היה מאמין?) וגם, כמובן למוזיקה.

אבל עם כל הכבוד לסלסולים של אייל גולן ולח’ המכובדת של עמיר בניון, זו לא מוזיקה מזרחית, אלא פשוט פופ בח’ וע’. את הלהיטים הראשונים של אייל גולן כתבו זאב נחמה ותמיר קליסקי, חברי אתניקס (במקרה של קליסקי, לשעבר), מלכי הפופ של המדינה. העובדה ששר אותם זמר שהוא במקרה מזרחי, אפילו אם הוא ערס כמו אייל גולן, לא משנה את הז’אנר.

וזה אולי מסביר כמה מההצלחות המוזיקליות של התקופה האחרונה. לכם זה אולי נשמע כמו עוד שיר פופ שכבר שמעתם עשרות כמוהו, בביצועם של ילדי שמנת עם תספורות מפגרות, אבל מסתבר שלקרוא לפופ מוזיקה מזרחית זו הדרך הכי קלה לאהוב מוזיקה מזרחית.

כי בחייאת רבאק, מי באמת יכול לשמוע אבי ביטר, כפרה עליו, חיים של בלוגר?

נכתב – בחדר שלי

צילום: יוסי דוס-סנטוס

שתפו אותי!