לא משוייכים

אני לא אומר שהמוזיקה של פעם הייתה טובה יותר, אבל אם מישהו היה שואל אותי למה היא טובה יותר, יש לי כמה רעיונות.

שיטת המפל להפצת סינגלים תמקסם לכם השמעות בפלטפורמות ההזרמה

הבלוג מצטרף למאה הכמה שלא נהיה בה ועובד לפורמט וידאו, בערוץ היו-טיוב החדש. בסרטון הראשון אני משוחח על גילוי מבחינתי מרעיש על מה היה עושה ג'ון לנון כדי להוציא ביצועי רוק מושלמים.

לפני כמה ימים שאלתי את עצמי אם בגלגול אחר הייתי נוסע להמבורג, אי שם בתחילת שנות השישים, עם חבריי ג'ון לנון, פול מקרטני, סטוארט סאטקליף ופיט בסט (כי בגלגול הזה אני צנוע ואני מחליף רק את ג'ורג' הריסון).

אז עניין הרצח של ג'ון לנון ממשיך להעסיק אותי, כמו הניסיונות שלי להבין בצורה כלשהי את המניעים של הרוצח. כך נתקלתי בסרט דוקומנטרי מ-1988, כנראה שודר לראשונה בתוכנית פרונטליין, אשר כלל מספר קטעי אודיו מחקירותיו השונות של מארק דייויד צ'אפמן, הרוצח, וכן משיחות שערכו אתו פסיכולוגים בבית הכלא. את הציטוטים האלה תרגמתי כאן, עבור אלו מכם שממשיכים להיות מסוקרנים, כמוני.

מבחינתי הנושא כולו מיותר. הופעת הרכב ככלי לצבירת קהל וקידום המוזיקה חלפה מהעולם, יחד עם בואה של האפשרות של הקהל שלנו לשמוע את המוזיקה שלנו ברשת. כי בניגוד לתפיסה כאילו ההופעה החיה היא איזשהו תוצר של יצר בימתי בוער של האמן, זה פשוט היה כלי

Preparing everything was actually much easier than I thought it would be. Vanilla scented incense. Check. No filthy excrement stench shall cloud my last hurrah. Half a pint of Grey Goose. Check. Pain is for weaklings. Shotgun (apparently best for this kind of venture). Check. Well, you know what that’s for.