Friends of John’s

את ערוץ השירה של Something In The Way הקליט קורט קוביין כשהוא שוכב על ספה בחדר הקונטרול, אחרי מספר רב של נסיונות כושלים. הרד הוט צ'ילי פפרס הקליטו שיר אחד בגינה, R.E.M שמו מיקרופון במיוחד בשביל צרצר שצייץ מחוץ לאולפן, ויצאו למסע חיפוש אחר מספר מדוייק של קופסאות נגינה לאחר חלום של המתופף בשביל שיר אחר.

אז אם כבר שפר עליך מזלך ונולדת עם מה שזה לא יהיה שהופך אנשים לכשרוניים, יש עוד כמה סיבות להגיד תודה על שזכית לנסות את כשרונך בארץ.

זו לא נשמעת עבורי דרך הגיונית להשיג את מטרתי. מבחינתי, מדובר בתעשייה די רקובה בסך הכל, ולכן להתבסס על דברים שנעשים בה רק בגלל שכך הם נעשים בה, זה טיעון מאוד לא משכנע מבחינתי. "בדיסק שלי", אני אומר לאיתמר, "ינגנו אנשים שירצו לנגן בו. אם מישהו לא מוכן לתרום שעתיים מזמנו בשביל לראות איך דברים עובדים , אז אני לא ממש רוצה שינגן איתי".

כמו הרבה מהשירים שלי, All About התחיל כקטע גיטרה שנולד מאלתור. יש דברים כאלה, שנוצרים פתאום, וגורמים לך להרגיש שכל מטרת קיומך היא למצוא מלודיה שראוייה לקטע שכתבת. את הטקסט כתבתי בצורה שאני הכי אוהב לכתוב בה - אלתור של מילים תוך חזרה על המלודיה, עד שהתת מודע מוציא מעצמו משהו שמתחבר לך, ושעוזר לך להבין על מה אתה כותב.

אז מחליפים את השם, רק שעוד לא ברור מה השם החדש. האמת שאני העליתי כבר כמה רעיונות טובים מאוד, לדעתי (הפייבוריט שלי כרגע הוא Friends of John, לפני זה אהבתי מאוד את 7th Century Poets). מנגד, זורמים רעיונות חסרי כל ניצוץ של השראה (או שהם סתם נשמעים ככה, וזה אולי יותר גרוע). ואני שואל את עצמי, מי בעצם ראוי לתרום את דעתו על נושא כמו שם ההרכב?

כמובן שיש אמנים ימנים בדיעותיהם, אך חוץ מסאבלימינל (נו, ההוא מהשוקו) אני לא ממש מצליח לחשוב על אמן ימני שהוא אמן מזוהה פוליטית, גם כאשר דיעותיו ידועות, או לפחות כזה שנלקח ברצינות (אני מתנצל מראש, אריאל זילבר, אבל, אתה יודע...). אולי הזמרים המזרחיים (אני הרי גזען כמוכם), אבל אני לא חושב שמישהו באמת מקשיב להם.

ביום שישי הקרוב, ה-26.10, אופיע בהרכב מלא באירוע ה”אינדי-כלב” שיערך באוזן בר בתל-אביב החל מהשעה 13:00 ועד 20:30. רשימת האמנים כוללת גם את Sun Tailor ואבי עדאקי, היישר מבמת האינדי-נגב, ועוד רבים וטובים. אנחנו פותחים את האירוע, בואו בהמוניכם! לינק לאבנט: http://www.facebook.com/events/195266083941683/   כמו כן, ב-3.11 תוכלו למצוא אותי ואת הגיטרה בצוזאמן, בשעה 20:30, בהופעה בה ננסה ביחד לגלות את משמעות …

DYGE - שיר קצר והרבה יותר מדי קליט בשביל לא להיכנס, למרות שכרגע אין הסכמה בכלל על איך הוא צריך להישמע. איתמר שומע פופ אמיתי (כולל לה-לה-לה בקולות השניים), אני דווקא שומע מלא דיסטורשן (בלי שום לה-לה-לה). מקור ההשראה לשיר הוא חלון הראווה של חנות שמלות קטנה בשינקין, עליו מודבק שלט קטן בכתב יד – "מגיע לך". כמה פשוט, כמה גאוני.

כדי להכריח את עצמי להיכנס לעניין, השיר השני שניגנתי היה אחד מאותם שירי שטות שאף פעם לא מוצאים את דרכם להופעה. השתיקה הרועמת שליוותה את סיומו הסבירה, בצבעים מרהיבים, בדיוק למה השירים האלה לא מוצאים את דרכם להופעה. יכול להיות שכאן כבר איבדתי אמון בניסוי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

בכמה שעות שהוא ישב אצלי ניגנתי לו לא מעט משירי, ודיברנו על מוסיקה בכלל, ועל חנות הירקות שיש לי מתחת לבית (פטיש של תל אביבים שמגיעים לגבעתיים, מקום מושבן של אינסוף עגבניות ומלפפונים). יצאתי מהפגישה איתו בתחושה אדירה.