פאב צוזאמן

כדי להכריח את עצמי להיכנס לעניין, השיר השני שניגנתי היה אחד מאותם שירי שטות שאף פעם לא מוצאים את דרכם להופעה. השתיקה הרועמת שליוותה את סיומו הסבירה, בצבעים מרהיבים, בדיוק למה השירים האלה לא מוצאים את דרכם להופעה. יכול להיות שכאן כבר איבדתי אמון בניסוי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

משום מה, אף פעם לא יצא לי להופיע כשחברה שלי בקהל. רוב ההופעות שלי (לא שהיו כל-כך הרבה) היו כשהייתי רווק. בשאר הפעמים, מכל מיני סיבות, הבנות שהיו איתי באותו הזמן לא יכלו להגיע. לא יודע למה אני מרגיש צורך לציין את זה, אבל הנה זה פה