Words and Music איש איש ומנגינתו
פעם הייתי צוחק על אבא שלי, שאוסף המוזיקה שלו הפסיק להתעדכן איפשהו בסביבות 1978. אם הוא כבר קנה משהו חדש, זה היה של מישהו שהוציא לפחות אלבום אחד לפני 78′. (חוץ ממייסי גריי. הוא אוהב את מייסי גריי. היא נשמעת לו זקנה מספיק.)
Do you get enough of whatever makes you happy? – DYGE, 2009
פעם הייתי שומע הרבה יותר מוזיקה.
הייתי נכנס לאוטו ומתכנן כמה שירים אני יכול לשמוע במהלך הנסיעה. לפעמים גם הייתי סתם נוסע בדרכים צדדיות, בעיקר כדי לשמוע מוזיקה. היום, אני מוצא את עצמי מעדיף שקט לא מעט פעמים.
פעם הייתי שם משהו לשמוע כמעט בכל רגע נתון. כשהייתי בחוץ הדיסקמן שלי היה איתי, לעיתים בתוך כיס מדי הב’ שלי, כשהאוזניות מושחלות מתחת לחולצה, כדי שאוכל לשמוע במהלך שמירות בבסיס. כשהייתי בבית, תמיד משהו ניגן ברקע, ולפני שהייתי נכנס למקלחת הייתי יוצר פלייליסט ומגביר כדי שאוכל לשמוע מבעד זרם המים. היום, אני מוצא את עצמי מעדיף שקט לא מעט פעמים.
פעם היה לי טקס “הטבלה” לדיסקים אהובים. הטקס היה פשוט – שמיעה של כל האלבום, מתחילתו ועד סופו, ללא התעסקות בשום דבר אחר, ומבלי לנגוע בשלט, אפילו לא בכפתור הווליום. אם אחי היה דופק בדלת בשביל לשאול משהו, או אמא הייתה קוראת לאוכל, הייתי צריך לעשות את הכל שוב. ההחלטה איזה אלבום יזכה להטבלה שכזו נשקלה בכובד ראש, וזכרתי בדיוק אילו אלבומים זכו לכבוד הגדול הזה. היום, אני כבר לא זוכר מתי ישבתי ופשוט הקשבתי.
פעם הייתי מנגן המון. בפנים, בחוץ, מול האח, לפני השינה. הייתי נפגש עם עומרי כמעט כל יום שישי כדי לנגן, לפעמים בבית, לפעמים מעל המערות בואדי. היום, שאני מגנן יש לזה בדרך כלל סיבה ומטרה.
פעם הייתי מחפש מוזיקה חדשה כל הזמן. הייתי קונה דיסקים שנחשבו לקלאסיים, השפעות של אמנים שאני אוהב, או סתם דברים שפעם שמעתי עליהם. הייתי מבלה כמה שעות טובות על האוזניות בטאוור רקורדס עד שהייתי בוחר כמה דברים חדשים לקחת. הכי הייתי נהנה לגלות אמן חדש, לרדת לעיר ולחזור הביתה עם כל הדיסקוגרפיה שלו. היום, אני לא זוכר מה הדבר האחרון שקניתי, אבל נראה לי שהוא היה גרוע.
פעם הייתי צוחק על אבא שלי, שאוסף המוזיקה שלו הפסיק להתעדכן איפשהו בסביבות 1978. אם הוא כבר קנה משהו חדש, זה היה של מישהו שהוציא לפחות אלבום אחד לפני 78′ (חוץ ממייסי גריי. הוא אוהב את מייסי גריי. היא נשמעת לו זקנה מספיק.) לא הבנתי איך זה יכול לקרות, מכיוון שמוזיקה היא אהבה גדולה של אבי, וגם היה חשוב לו שנכיר דברים שהוא אוהב. היום, אני מבין שפעם הוא היה שומע הרבה יותר מוזיקה.
פעם הייתי שומע הרבה יותר מוזיקה. אני מקווה שלא אתחיל לאהוב ג’אז פתאום.
נכתב – על המיטה הירושלמית
