ג’ורג’ מרטין – חמישית חיפושית

“העבודה שלי הייתה לדאוג שההקלטות יהיו יוצאות דופן מבחינה אמנותית ומושכות מבחינה מסחרית, למקסם את האיכויות של האמן ושל השיר”

“Put simply, my job was to make sure recordings were artistically exceptional and commercially appealing, maximizing the qualities of artists and songs.” – George Martin

אתמול הלך לעולמו ג’ורג’ מרטין, המפיק והמעבד המוזיקלי הכה מוערך, הידוע גם כחבר החמישי הלא רשמי בביטלס, ואדם שאין הרבה ספק בדבר תרומתו להסטוריה של המוזיקה וטכנאות האולפן בכלל, והביטלס בפרט (יכול להיות שזה אותו דבר גם ככה).

אולי המילה הכי לא מובנת בשפה העברית היא המילה “מפיק”. לעיתים נראה שבכל תחום המילה פשוט משמשת לתאר איזשהו תפקיד כללי, שנשמע די אינטגרלי לכל המערכת, למרות שלא כל כך ברור מה הוא. בנוסף, אין שום קשר בין תפקידו של נושא התואר בתחום אחד לעמיתו בתחום האחר. מפיק הטלוויזיה, למשל, אינו מעורב באופן ישיר בתחום היצירה, ואין כל קשר שאני רואה בין תפקידיו של מפיק האירועים לבין אלו של מפיק התיאטרון. אך לעומתו מקבל ג’ורג’ מרטין קרדיט של שותף כמעט מלא (למרות ניסיונות של ג’ון לנון הממורמר בשלהי חייו לקחת גם חלק מזה בחזרה). “בפשטות,” אמר מרטין, “העבודה שלי הייתה לדאוג שההקלטות יהיו יוצאות דופן מבחינה אמנותית ומושכות מבחינה מסחרית, למקסם את האיכויות של האמן ושל השיר”. 

גם רמת ההצלחה של המפיקים משתנה בין התחומים. מפיקים הוליוודיים רבים מוכרים יותר ועשירים יותר מכוכבי קולנוע רבים, אך בתחום המוסיקלי מעטים יחסית ידועים מחוץ לקהלים מסוימים. למרות זאת, בחירת המפיק ועבודתו היא אולי הגורם המשמעותי ביותר בתוצאה הסופית. מרגע בחירתו יהיה המפיק מעורב בכמעט כל שלב בעבודה עד קבלת תוצר האודיו הסופי: בחירת השירים, המבנה והעיבוד שלהם, שינויים טקסטואליים ומלודיים, בחירת האולפן וטכנאי ההקלטה ואת הנגנים שינגנו בשיר. הוא יהיה נוכח במהלך רוב, אם לא כל, כל שעות האולפן, וילווה את תהליך המיקס והמאסטרים.

לזכרו של ג’ורג’ מרטין, ולזכותם של כל אלו שבאו אחריו, הנה כמה מהתרומות החשובות ביותר של מרטין למוזיקה של הביטלס, ודרכם, לעתיד האנושות כולה (או משהו מעט רחוק מזה):

השיר – יצירה שמסמלת את תחילתו של הרוק הפסיכדלי, כאשר שוב הביטלס מוציאים משהו שאף אחד לא שמע לפני כן. חברת התקליטים תפסה את השיר הזה, יחד עם Penny Lane, שניהם מהסשנים של Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band, ומיהרה לשחרר אותם כסינגלים כדי ללחום בתחושה שרווחה אז שהביטלס כבר אינם יכולים לחדש עוד.

ישנן פה ושם שמועות שג’ון לנון גנב את השיר הזה מהרכב אחר. זה משעשע אותי. לא בגלל שאני לא חושב שזה אפשרי. אפילו לא אהיה מופתע אם זה נכון. בגלל שעד כמה שהשיר הזה אולי טוב בבסיס שלו, מה שיש לנו בעיקר זו עבודת הפקה ועריכה מדהימה של ג’ורג’ מרטין וצוות הטכנאים שלו, שבעזרת דבק, מספריים והרבה רצון טוב עשו בסליל ההקלטות של השיר הזה דברים שלקח לנו עוד 30 שנה לקבל מחשב שיודע לעשות אותם (בעיקר משחק של התאמת זמנים בין טייקים שירה שונים של הפזמונים והבתים, שהצריכו השוואת הטמפו והסולם בין שתי ההקלטות השונות לגמרי). או במילים אחרות, אף אחד אחר לא היה יכול לעשות את השיר הזה.

גם היום, כל שנייה בשיר הזה מפתיעה אותך מחדש. מעברי התופים, העיבוד התזמורתי הפסיכדלי. מרטין אחראי להרבה מהרגעים הנדירים של הביטלס. זה אולי בראש הרשימה.

המיתרים – אחת מהתרומות המפורסמות של מרטין לרפרטואר הביטלסי, וגם השיר היחיד של ההרכב בו לא מנגן אף אחד מחבריו. בתקופה הזו עבדו הביטלס באולפן בידיעה שלא יצטרכו לעבד את השירים להופעה. עובדה זו, יחד עם התפתחויות טכנולוגיות באולפן כמו טייפ ארבע הערוצים, כבר איפשרו למרטין ולביטלס חופש פעולה אמנותי מסוג שונה לגמרי.

הפזמון – בעוד דוגמה לאיך שינוי קטן שעושה המפיק יכול לשנות את כל השיר, מציע מרטין לפתוח את השיר בפזמון המתפוצץ שלו. התוצאה היא שיר פופ שתופס אותך מיידית, והפך את הביטלס לכוכבים בינלאומיים. כך מרטין, בראיון לוול סטריט ג’ורנל ב-2012: “תמיד האמנתי ששיר טוב צריך לתפוס את האוזן. באותם ימים אנשים קנו תקליטים על פי שדרני הרדיו, והיית חייב לתפוס את תשומת הלב של המאזין מיד. רציתי לכבוש את הדמיון של הנערות הצעירות על ההתחלה”.

רביעיית המיתר – עד Yesterday היו הביטלס הצלחה גדולה בקרב בני הנוער, אך הדור המבוגר יותר עדיין ראה אותם כחבורה מזוהמת של יוצרי רעשים. Yesterday, באופן אירוני השיר הראשון בו השתתף רק אחד מחברי ההרכב, שינה את כל זה, לא מעט בזכות רביעיית המיתרים שמרטין התעקש להוסיף לשיר, צעד לא מקובל בכלל בימי הרוק נ’ רול הראשונים של אז.

הקצב – השיר הראשון שעשה את הביטלס באמת, במיוחד בארה”ב, היה Please Please Me, אחד משיריהם המקוריים הראשונים של לנון ומקרטני. למרות שמרטין לא היה חסיד גדול של השיר, ודווקא העדיף להקליט שיר שנכתב על ידי מישהו אחר והיה לדעתו להיט בטוח (ואכן כך היה, אבל בביצועו של הרכב אחר) הוא רשם תרומה עצומה בכך שהציע להקליט את השיר, בלדה איטית עד אותו רגע, בקצב גבוה בהרבה. “הרגע הקלטתם את להיט ה-number one הראשון שלכם” אמר להם כשסיימו.

המתופף – התרומה המוזיקלית הראשונה של מרטין הייתה התעקשות על החלפת המתופף, פיט בסט, אשר לדעתו של מרטין היה החולשה החלשה בהרכב (הוא באמת היה נוראי). בצעד שמוכיח עד כמה מהר וחזק סמכו הביטלס על מפיקם החדש הם לא התנגדו בכלל, ולסשן הבא כבר הגיע רינגו סטאר (אבל גם מתופף סשן אמין, שהיה זה שניגן בלהיט הראשון שלהם, Love Me Do).

ההחתמה – בתחילת שנות ה-60 היו הביטלס, על פי מרטין עצמו, “הבדיחה של התעשייה”. טייפ האודישן שלהם שנדחה על ידי כל זוג אוזניים אליו הגיע, “לא היה מרשים במיוחד”, אבל מרטין אהב את העובדה שהיה יותר מזמר אחד ואת ההתלהבות של בריאן אפשטיין, המנהל האישי שלהם, והחתים אותם מבלי שפגש אותם בכלל.