המדריך לאליטיסט המוזיקלי המתחיל (או: מה עושה מוזיקה למורכבת?)

שתפו אותי!

כי הדבר השני הכי קל במוזיקה הוא להגיד על יצירה כלשהי שהיא לא מספיק מורכבת. קצת בגלל שבדרך כלל הדובר לא היה מזהה מוזיקה מורכבת גם אם היו מתייגים אותה בתמונת פייסבוק, וגם בגלל שזו אמירה מאוד כללית ואליטיסטית. כחלק ממסעי לתקן את העולם, החלטתי להתרכז הפעם בשיפור רמת ההתנשאות והיהירות, או בקיצור, ליצור את המדריך לאליטיסט המוזיקלי המתחיל (או: מה עושה מוזיקה למורכבת?)

I think I read a book about it, or even written one myself. Never published
This Ends Well, 2009

הדבר הכי קל במוזיקה זה לכתוב שיר מורכב. אמנם חובבי מוזיקה רבים יטענו שמוזיקה מורכבת תמיד תהיה פחות פופלארית בקרב הקהל הרחב, בגלל הדעה הרווחת שלאוזן פחות מפותחת קשה יותר להכיל יצירה כזו, אבל הם כמובן מתעלמים מלהקות סופר פופולאריות כמו קווין ופינק פלויד, ומכל הז’אנר ההוא שנקרא מוזיקה קלאסית, שאחראים על יצירות מוזיקליות מהמורכבות ביותר שאפשר לשמוע (בקלות  ניתן לטעון שקווין, עם “רפסודיה בוהמית” שלהם, הביאו לעולם את היצירה המוזיקלית המורכבת הפופולארית ביותר אי פעם).

כי האמת היא שתיאוריה מוזיקלית היא בעצם הדבר הכי טבעי שיש. גם מאזינים ללא ידע מוזיקלי ישימו לב לצליל שלא בסולם, או לשינוי קצב שלא במקום. הם אולי לא ידעו לנסח את זה כך, אבל הם ישימו לב שמשהו צורם, או פשוט לא הגיוני. ולכן החכמה היא לייצר דברים מורכבים מבלי שנשים לב שהם מורכבים. ואלה בדרך כלל דברים שקורים באופן טבעי – ולפעמים אפילו בלי שהאמן עצמו שם לב – ולא מתוך החלטה מודעת.

כי הדבר השני הכי קל במוזיקה הוא להגיד על יצירה כלשהי שהיא לא מספיק מורכבת. קצת בגלל שבדרך כלל הדובר לא היה מזהה מוזיקה מורכבת גם אם היו מתייגים אותה בתמונת פייסבוק, וגם בגלל שזו אמירה מאוד כללית ואליטיסטית. אבל גם אליטיזם אפשר לעשות בסטייל. כחלק ממסעי לתקן את העולם, החלטתי להתרכז הפעם בשיפור רמת ההתנשאות והיהירות, או בקיצור, ליצור את

המדריך לאליטיסט המוזיקלי המתחיל (או: מה עושה מוזיקה למורכבת?)

ריבוי פארטים – שירים מורכבים רבים כוללים מספר גדול במיוחד של פארטים (Parts). בעוד יצירה פופולארית ממוצעת לרוב תכלול לא יותר משלושה חלקים (בית, פזמון חוזר וקטע נוסף), שיר מורכב יהיה בנוי ממספר גדול יותר של חלקים ייחודיים שמשנים את האווירה של השיר, לפעמים בקיצוניות, כאשר דוגמה מובהקת לשיר כזה היא “רפסודיה בוהמית”, שנע לאורך הסקאלה האמוציונלית כולה. המכשולים בכתיבת שיר כזה שגם יהיה ברור ומוזיקלי מספיק מובנים מאליהם, אבל האליטיסט המוזיקלי תמיד יעדיף להאשים את הקהל בכך שהוא אינו מספיק מפותח בשביל להבין.

                                                                                                                                     Queen – Bohemian Rhapsody

שינויים מוזיקליים – דרך נוספת ליצור יצירה מורכבת יותר ולאתגר את אוזניהם של המאזינים היא להחליף סולמות, מקצב או קצב בין הפארטים של אותו השיר, או אפילו בתוכם. מדובר בשינויים אשר נוגדים את המהלך הטבעי של המוזיקה, וככאלה הם עובדים לעיתים יחסית רחוקות.

גם במסגרת השינויים ישנן מידות שונות של מורכבות. ברוב השירים שכוללים שינויים כאלה, הם יהיו בפארטים קבועים, כמו למשל ב-Lucy in the Sky with Diamonds של הביטלס, שם הבתים מנוגנים בסולם אחד ובמקצב של 4\3, והפזמונים ב4\4 הסטנדרטי של הרוק ובסולם אחר, או ב”יותר מדי” של מופע הארנבות של ד”ר קספר (כן, זה מה שעלה לי עכשיו), שבו דווקא הפזמונים מנוגנים בקצב איטי בחצי מאשר הבתים.

The Beatles – Lucy in the Sky with Diamonds

מופע הארנבות של ד”ר קספר – יותר מדי

שינוי הסולם יכול לתת נופך חדש לשיר. כל סולם מורכב מקבוצה של תווים שמתאימים מוזיקלית אחד לשני, ולשיר נורמטיבי יהיה סולם אחד בלבד. כאשר עוברים סולם באמצע השיר משנים בעצם את מאגר הצלילים שנכון מוזיקלית להשתמש בהם, דבר שעלול לגרום לשיר להישמע יותר מדי כשתי יצירות מחוברות במקום אחת שלמה (לא מדובר כאן במודולוציה פשוטה, שהיא הגרסה הקלה יותר ולכן גם הפופולארית יותר של מעבר סולם. במקרה כזה, לרוב לקראת סוף השיר, מנגנים את אותו רצף אקורדים אך בסולם גבוה יותר שנותן אפקט של עלייה בעוצמה – 3:09 בוידאו של I Will Always Love You של וויטני יוסטון, למשל – אך מסיימים את השיר בסולם החדש מבלי לחזור לסולם המקורי, דבר שמאפשר לדלג על רוב בעיות ההאתאמה בין הסולמות. מודולציה גם נחשבת לפתרון הקבוע לשיר משעמם מדי, ויש אפילו מאגר שלם של דוגמאות לשימוש הבנאלי בה). (עריכה: נראה שהאתר הורד בינתיים מהרשת).

גם כאן, יצירת שיר קוהרנטי עם שינויים שכאלה היא משימה קשה למדי, אבל זה רק בגלל הקהל וההעדפה המוזרה הזו שלו למוזיקה שהוא יכול לשמוע.

Whitney Houston – I Will Always Love You

מלודיות – רוב המלודיות שאתם מכירים מורכבות ממספר קטן של צלילים במרחק של חצי טון או טון שלם אחד מהשני (חצי תו או תו שלם). אם תנסו לנגן מלודיה של שיר פשוט על גיטרה או פסנתר, תגלו שהשיר מכיל רק כארבעה או חמישה תווים שונים שחוזרים על עצמם במהלכים שונים, וללא עליות או ירידות קיצוניות מדי. ככל שהמלודיה של השיר מורכבת יותר כך יגדל מספר הצלילים שבשיר, כמו גם מספר הקפיצות מצליל אל צליל הגדולות מטון אחד. דוגמה נפלאה וברורה למלודיה מורכבת היא Bridge Over Troubled Water של Simon and Garfunkel, אותו כתב פול סיימון במיוחד עבור קולו של שותפו. נסו לספור את הצלילים.

Simon and Garfunkel – Bridge Over Troubled Water

עיבודים – כמובן שהשיר עצמו יכול להיות פשוט למדי, כשדווקא העיבוד הוא זה שמעלה אותו לרמת מורכבות אחרת. Eleanor Rigby של הביטלס הוא דוגמה מצויינת לשיר עם מלודיה יחסית פשוטה אך עיבוד מורכב ביותר, בעיקר כשמדובר ברוק. זהו השיר היחיד של הביטלס בו לא מנגן אף אחד מחברי ההרכב, כאשר במקומם מספקים את הצלילים שתי רביעיות כלי מיתר בניצוחו של ג’ורג’ מרטין. כמו כן, מקצב תופים מיוחד, שימוש בכלים ייחודיים, שימוש נכון במספר כלי נגינה ותפקידים בו זמנית (ב-Hotel California יש כשמונה תפקידי גיטרות שונים), שינויים בסאונד ועוד סוגי הפעלת דמיון יכולים כולם ליצור מוזיקה מורכבת למדי גם עבור שיר פשוט.

The Beatles – Eleanor Rigby

אולי שמתם לב שכל השירים שמוזכרים כאן ומתוארים כשירים מורכבים הם גם, לא במקרה, מהשירים הפופולאריים ביותר בהסטוריית המוזיקה המודרנית. כי למרות שהקהל לא בהכרח יודע להצביע על שינויי סולם או מלודיה מורכבת, הוא כן אוהב שמאתגרים את האוזן שלו עם משהו שהוא לא בהכרח רגיל אליו. הוא גם יודע לזהות מתי מישהו ניסה לכתוב שיר מורכב. והוא גם יודע, גם אם הוא לא יכול להסביר זאת במילים, שהדבר הכי קל במוזיקה זה לכתוב שיר מורכב.

לכתוב שיר מורכב וטוב? זה כבר סיפור קצת יותר מורכב.

נכתב – בבית קפה “מצדה”, תל-אביב

שתפו אותי!