ככה יצא

שתפו אותי!

לסשן הבא שלי עם איתמר בבארדו, הקלטות השירה האחרונות שלי עבור האלבום, באתי עם כמה שברים של רעיונות ועם החלטה לריב עם איתמר על אופן ניצול זמן האולפן היקר שלנו. “אני מבצע מחטף”, הודעתי לו כשהגעתי.

לפני כמה ימים דיברתי עם סבתא שלי, אחרי די הרבה זמן שלא שוחחנו (אני יודע, זה ממש לא יפה). אחרי כמה דקות של שיחה על המצב בעזה ובשאר הארץ, היא שאלה אותי מה שלומי חוץ מזה. עניתי לה שאין חוץ מזה, שהמצב בכל מקום, שהוא משפיע על כל רובד בחיים שלך, שהכל נעשה בצל שלו, למרותו, או בגללו.

כמוזיקאי, הרגשתי שהפעם זה אפילו עוד יותר מורגש. כי הפעם יש לי במה, צנועה ככל שתהיה, ויש סיכוי שמשהו שאומר ישפיע על מישהו, שלא נדבר על רגשות האשם הנוראיים במקרה של אזעקה במהלך הופעה. אתה שואל את עצמך איזה שירים לנגן ואיזה לא, מה להגיד לפניהם או אחריהם, או אם בכלל לדבר.

ואתה מוצא את עצמך בויכוחים פוליטיים, ואתה עצוב. ואתה מוצא את עצמך עונה על שאלות קשות של ילד בן 8 מבולבל, ואתה עצוב. ואתה שומע על עוד ועוד הרוגים ופצועים, ואתה עצוב. ומנגד, אתה שומע איך הילדים שמגנים עליך הם בעצם רוצחי ילדים, כובשים וטובחים עם רצח בעיניים, ואתה מנסה לקשר את זה לאסף, הגולנצ’יק בן ה-20 שגר לידך, או לאורי, חבר ילדות במילואים, ואתה עצוב.

וכשמשהו רוצה לצאת החוצה, אני פשוט תופס את הגיטרה, ומחפש מלודיה ומילים שיבואו ישירות מהתת מודע, ויגידו לי מה אני חושב. בהתחלה זה כמעט ג’יבריש מוחלט, לאט לאט כמה מילים מתחברות להן, ופתאום אתה מבין מה אתה רוצה להגיד. הילדים האלה, בין אם אתה תומך בפעולה או בדרך או לא, נכנסים לשם עם מוכנות להקריב את עצמם בשבילך, ובשביל הילדים שלך. עם תמימות, עם אמונה, עם תחושת שליחות, עם גאווה יהודית או עם פחד נוראי; מה זה משנה? God Bless Them All.

ואז כל המחשבות שלך והבלבול שלך מתרכזות לתוך משפט שיוצא פתאום, Are you feeling what I’m feeling? אתה שואל, את כל מי ששומע. כי אנחנו עוברים פה חוויה מאוד משמעותית, לדעתי, כזו שמעצבת דור, שגורמת לך להפסיק להתעלם מהעובדה שבעולם הזה יש אנשים ששונאים אותך ממש, ואתה רק רוצה לדעת  שגם אחרים שמו לב.

לסשן הבא שלי עם איתמר בבארדו, הקלטות השירה האחרונות שלי עבור האלבום, באתי עם כמה שברים של רעיונות ועם החלטה לריב עם איתמר על אופן ניצול זמן האולפן היקר שלנו. למרות הפוסט המחמיא שכתב בפייסבוק, לזכותו ייאמר שלא היה צורך כזה.

“אני מבצע מחטף”, הודעתי לו כשהגעתי. “אוי לא,” הוא אמר עם החיוך דובון-אכפת-לי שלו, “מה הפעם?”. אמרתי לו שיש משהו חדש, ושהוא חייב לצאת עכשיו. “טוב,” הוא ענה, בקצת חוסר ברירה וקצת ספונטניות, “בוא נשמע”.

הכי חשוב היה לו לתפוס את הרגע, את הספונטניות, את התחושה של שיר שהתחבר מהר, בלהט הרגע. עיבוד מהיר, גיטרה ושירה לייב תוך התעלמות מבעיות הטמפו הקשות שלי, עוד כמה קולות, תפקידי חשמלית מהירים שהעליתי בבית, ועבודה של איתמר על תפקידי סינטי ומיקס.

התוצאה רחוקה מלהיות הדבר הכי מקצועי שאי פעם עשיתי, וגם בפעם הראשונה בחיי הקלטתי שיר מהר מדי בשביל להיות מרוצה מכל תו ומילה, אבל הכל שם. הכעס, העצב, הבלבול, השנאה, האהבה. הרגע.

Are you feeling what I’m feeling?

נכתב – על הספה החומה

אודה לכם מאוד אם תשתפו ותפיצו. ואם יהיה עניין כלשהו, אשמח לתרגם או להסביר את הטקסט

שתפו אותי!