Words and Music איש איש ומנגינתו

כאשר אמן או הרכב זוכה למה שנקרא הצלחת קרוס-אובר, כלומר, הצלחה שחוצה את הקהלים הטבעים של הז'אנר ומגיעה אל הקהלים הפחות טבעיים, או, כמו שנואל גאלאגר הגדיר את זה, "ברגע שהחנונים נכנסים לעניין, אתה נהיה ענק", מוביל אותה זמר אמיתי.

חברות הפצה, אז כמו היום, משמשות כמקשרים בין אמנים וחברות תקליטים לבין החנויות והרשתות שמוכרות את המוזיקה לקהל. יש כיום עשרות, ואפילו מאות, אופציות להפצת מוזיקה אונליין, וכולן מציעות מגוון רחב של שירותים במחירים ובתנאים שונים שמקשים מאוד על ההשוואה ביניהם. בעוד אני נערך ליום שבו אצטרך את שירותיהם, מצאתי עצמי טובע בבליל של חומר שיווקי, מידע לא מעודכן וחישובים מתמטיים שמאתגרים את השכלת שלוש היחידות שלי. אין מנוס מלעשות קצת סדר.

כי הדבר השני הכי קל במוזיקה הוא להגיד על יצירה כלשהי שהיא לא מספיק מורכבת. קצת בגלל שבדרך כלל הדובר לא היה מזהה מוזיקה מורכבת גם אם היו מתייגים אותה בתמונת פייסבוק, וגם בגלל שזו אמירה מאוד כללית ואליטיסטית. כחלק ממסעי לתקן את העולם, החלטתי להתרכז הפעם בשיפור רמת ההתנשאות והיהירות, או בקיצור, ליצור את המדריך לאליטיסט המוזיקלי המתחיל (או: מה עושה מוזיקה למורכבת?)

התמונה הגדולה מתבררת רק בדיעבד. מעבר לעובדה שזמרים פחות מוכשרים זוכים להשוואות אל הגדולים בהסטוריה, הודות ל"מלודיין", תוכנה לתיקון זיופים בשירה, הרף המינימלי עבור יכולת שירה יורד פלאים, כאשר באולפן כל אחד, אבל ממש כל אחד, יכול להישמע כמו פרדי מרקורי.

שום דבר שיש לו שימוש פרקטי אינו יכול להיות מוגדר כאמנות. זה יכול להיות בית יפה מאוד, אבל הוא בכל זאת חייב לשמור על כמה כללים (רצפה, קירות, תקרה) בשביל שיוכל להתקיים כבית. אותו דבר לגבי הטראנסים.

פעמים רבות שואלים אותי אנשים איך כותבים מלודיה, או לפחות איך אני כותב אותה. זה נראה להם כמו תהליך דמיוני, בעיקר כי לא ברור להם מאיפה בדיוק יוצאת המלודיה. אם היא לא הייתה קיימת, מאיפה היא באה? ברגעים כאלו אני מעודד אנשים לנסות פשוט לשיר משהו, מהבטן, אבל אף פעם לא מצאתי מישהו שהסכים.