I May Again Know John

שתפו אותי!

נראה לי שהדבר היחיד שמאפיל על מסע חייו של ג'ון פרושנטה הוא המסע המוזיקלי שלו. או שבעצם, למה להתפלסף. בלי הראשון סביר להניח שגם השני לא קיים, וגם ככה אפשר לספר את הסיפור שלו דרך המוזיקה בלבד

I may again know John
John Frusciante (1997)

נראה לי שהדבר היחיד שמאפיל על מסע חייו של ג'ון פרושנטה הוא המסע המוזיקלי שלו. או שבעצם, למה להתפלסף. בלי הראשון סביר להניח שגם השני לא קיים, וגם ככה אפשר לספר את הסיפור שלו דרך המוזיקה בלבד.

הוא מתחיל כמעריץ בן 17 של להקה קצת מוזרה (ועם אהבה קצת מוגזמת לעירום), אבל די פופולרית בקליפורניה, בשם רד הוט צ'ילי פפרס. הסאונד הייחודי שלו והיכרותו עם כל תפקידי הגיטרה של אלילו, הישראלי הלל סלובאק, הופכים אותו לחבר הרכב טבעי כאשר סלובאק נפטר ממנת יתר, ב-1987. שנתיים לאחר מכן, כשהוא בן 19, הוא כבר הופך את הלהקה לסופר-סטארים בין לאומיים.

אך כמעט כלום לא ורוד בעולמו של ג'ון, שממש לא מסתדר עם ההצלחה המהירה והטוטאלית, ועוד יותר לא מסתדר עם אנתוני קידיס, סולנה של ההרכב, אליו הוא מפתח שנאה ממשית. תחילתה של שקיעה כמעט צפויה אל תוך הסמים מסמלת את הסוף – ימיו בהרכב ספורים. בהופעה מפורסמת ב"סאטרדיי נייט לייב", כשהוא עמוק בתוך ההירואין, ג'ון משנה את האינטרו המפורסם של הלהיט Under The Bridge, כמו גם את הקצב ורוב תפקידי הגיטרה והקולות השניים של השיר, ומביך את קידיס וההרכב בפריים טיים. כחודשיים לאחר מכן, במאי 1992, הוא עוזב את ההרכב.

הרד הוט צ'ילי פפרס ב"סאטרדיי נייט לייב", 1992


השנים הבאות סובבות סביב דיכאון עמוק, שקיעה עמוקה יותר לתוך הסמים וגם הרבה יצירה – בעיקר מוזיקה וציור. ב-1994 הוא מוציא אלבום כפול (בעצם שני אלבומים שיצאו על אותו דיסק) בשם Niandra Lades and Usually Just a T-shirt, אשר לקרוא לו אוונגארד היא הדרך הדיפלומטית של רוב האנשים לסכם אותו .  למרות שאני מוצא הנאה בדברים רבים באלבום (במיוחד בראשון), הוא מהווה חווית האזנה קשה ביותר. פרושנטה כבר מכור קשות להירואין, (כמו גם חברו הטוב השחקן ריבר פניקס, שמשתתף בשניים מהשירים וימצא את מותו זמן לא רב לאחר מכן על המדרכה מחוץ למועדון של ג'וני דפ, שם ניגן דפ בין היתר עם פלי, הבסיסט של הצ'ילי פפרס, באותו הזמן. השמועה מספרת שפרושנטה הוא זה שסיפק לריבר את הסמים האחרונים בחייו), והדבר ניכר בכל רגע באלבום, שמלווה בהרבה צרחות, יללות ותווים לא ברורים.  סרט תיעודי של הטלוויזיה ההולנדית מ-1994 מראה את מצבו העגום של המוזיקאי (3:55 והלאה בוידאו).

אבל למרות הכל, מבעד לבלגאן אפשר בהחלט לשמוע כמה יצירות ששוות הקשבה, כמו As Can Be, שפותח את האלבום, והשיר עם השם האלמותי Your Pussy’s Glued to a Building on Fire.

John Frusciante – As Can Be

John Frusciante – Your Pussy's Glued To A Building On Fire

למרות היצירה, מצבו של פרושנטה ממשיך להדרדר, והוא מוסיף לרשימת ההתמכרויות שלו גם קראק ואלכוהול. סרט תיעודי קצר של חברו .השחקן ג'וני דפ עורך סיור קטן בביתו של פרושנטה הנרקומן, ונותן מבט מבהיל על חייו באותה תקופה

Stuff – 1993

ב-1997 הוא מוציא אלבום  – Smile From the Streets That You Hold – שלימים יודה שיועד לכסף לסמים בלבד, ויוריד אותו מהמדפים. פרושנטה כבר בקושי מתפקד, לא בכתיבה ולא בביצוע, והאלבום הוא בעיקר בליל רעש אחד גדול. האלבום מסמל אולי את נקודת השפל בחייו. כמה חודשים לאחר מכן כבר יתחיל להתנקות מהסמים, יעבור טיפולים רפואיים שיכללו את החלפת כל שיניו הרקובות בתותבות ובהשתלות עור רבות, ויהפוך לאדם רוחני ובריא יותר . לא הרבה זמן לאחר מכן חוזר פרושנטה לצ'ילי פפרס כאדם חדש, ויחד הם מוציאים את Californication, ממנו יצאו להיטים ענקיים כ-Scar Tissue ו-Otherside.

בו זמנית מתחיל פרושנטה לעבוד על אלבום סולו חדש, עם סאונד שונה לגמרי ממה שהציג עד כה. To Record Only Water for Ten Days הוקלט באולפן הביתי שלו, וכלל שימוש נרחב במכונות תופים וסמפלים. הפעם קולו של פרושנטה חזק וברור, והמלודיות מובילות את השירים, ביניהם כמה מהדברים היפים ביותר שלו אי פעם.

John Frusciante – With No One

John Frusciante – Invisible Movement

John Frusciante – Ramparts

פרושנטה ממשיך לעבוד עם ההרכב ועל אלבומי הסולו שלו, ומצרף אליו להפקה את חברו ג'וש קלינגהופר, שיחליף את פרושנטה בצ'ילי פפרס לאחר עזיבתו את ההרכב בפעם השנייה, כמה שנים לאחר מכן. בינתיים, משתפים השניים פעולה באלבומו Shadows Collide With People, שמציג סאונד להקה מלא יותר ועיבודים מגוונים יותר, ביצירה המלאה הטובה ביותר שלו, לדעתי.

John Frusciante – Song to Sing When I'm Lonely

John Frusciante – Omission

John Frusciante – Regret

בחופשתו הבאה מהעבודה עם ההרכב, מקליט פרושנטה בתוך חצי שנה שישה אלבומים מלאים, כאשר הכל נעשה אנלוגית, ללא שימוש במחשבים, על מנת לקצר תהליכים ולהוריד עלויות. כל האלבומים יוצאים לאור במהלך חצי שנה ב-2004. האמת היא שהתוצאה נשמעת בדיוק כמו תיאור התהליך – משהו שהורכב מהר ולא לגמרי חושב, אך בכל אחד מהאלבומים ישנם שניים או שלושה ניצוצות אמיתיים, מהם שניים אהובים עלי במיוחד.

John Frusciante – The Past Recedes

John Frusciante – The Days Have Turned

ב-2008 עוזב פרושנטה בפעם השנייה את הצ'ילי פפרס, למרות שהודעה מהלהקה על כך לא מגיעה עד סוף 2009. במהלך אותה השנה הוא מסיים את עבודתו על The Empyrean, אלבום קונספט, לפחות על פי פרושנטה. חברו מהפפרס, פלי, כמו גם ג'וני מאר מהסמיתס', קופצים להופעות אורח ופרושנטה משחחר לעולם אלבום נפלא ומגוון עם סאונד מדהים.

John Frusciante – Dark\Light

John Frusciante – God

John Frusciante – Unreachable

לאחר מכן באו שני אלבומים סופר מוזרים שעוד לא ממש הצלחתי לשמוע, שיתוף פעולה אלקטרוני, המשך עבודה עם Mars Volta, שהתפרקה לא מזמן, ועם סולנה Omar Rodriguez Lopez וגם שיר חדש שהוציא לאחרונה לזכר חבר שנפטר.

John Frusciante and Omar Rodriguez Lopez – 0

John Frusciante – Wayne

לא יודע מה יבוא עכשיו, אבל זה בטוח יהיה מעניין.

נכתב – על הספה שלנו

שתפו אותי!

Check Also

פופ בח' וע'

לכם זה אולי נשמע כמו עוד שיר פופ שכבר שמעתם עשרות כמוהו, בביצועם של ילדי …