This Ends Well

בקרוב ברמקולים הקרובים לאזניך

ב-1991 נתקלו חברי אר. אי אם. בהתנגדות נחרצת מצד חברת התקליטים לבחירה הראשונה שלהם בסינגל, שיר בשם Losing My Religion, מכיוון שכלל מנדולינות. הלהקה גברה, והשאר הסטוריה. שנה לאחר מכן שוב נתגלו חילוקי דעות כאשר הבחירה שלהם בסינגל הראשון מאלבומם החדש התגלתה כשיר, רחמנא ליצלן, ללא פזמון.

קרא עוד

איך לא להיות פיל קולינס

בכל פעם שהוא מסביר לי כמה משהו שאני לא אוהב הוא בעצם ממש טוב, אני תמיד משיב שאני שמח בשבילו שיש לו משהו לדיסק הראשון של "הפרוייקט של איתמר אשפר". זה גם בדיוק מה שאני אומר לו על קטעי הגיטרות שהקלטנו, שנשמעים כאילו יצאו הישר מהמיטב של "סוף שבוע רגוע בגלגל"צ". זה נשמע בדיוק כמו שהוא רוצה, אבל אני שונא את זה.

קרא עוד

זה יגמר בגיטרה!

זו לא נשמעת עבורי דרך הגיונית להשיג את מטרתי. מבחינתי, מדובר בתעשייה די רקובה בסך הכל, ולכן להתבסס על דברים שנעשים בה רק בגלל שכך הם נעשים בה, זה טיעון מאוד לא משכנע מבחינתי. "בדיסק שלי", אני אומר לאיתמר, "ינגנו אנשים שירצו לנגן בו. אם מישהו לא מוכן לתרום שעתיים מזמנו בשביל לראות איך דברים עובדים , אז אני לא ממש רוצה שינגן איתי".

קרא עוד

זה כבר מתחיל להיות אמיתי!

DYGE - שיר קצר והרבה יותר מדי קליט בשביל לא להיכנס, למרות שכרגע אין הסכמה בכלל על איך הוא צריך להישמע. איתמר שומע פופ אמיתי (כולל לה-לה-לה בקולות השניים), אני דווקא שומע מלא דיסטורשן (בלי שום לה-לה-לה). מקור ההשראה לשיר הוא חלון הראווה של חנות שמלות קטנה בשינקין, עליו מודבק שלט קטן בכתב יד – "מגיע לך". כמה פשוט, כמה גאוני.

קרא עוד

לכמה רגעים זה באמת היה נשמע כמו רעיון טוב…

כדי להכריח את עצמי להיכנס לעניין, השיר השני שניגנתי היה אחד מאותם שירי שטות שאף פעם לא מוצאים את דרכם להופעה. השתיקה הרועמת שליוותה את סיומו הסבירה, בצבעים מרהיבים, בדיוק למה השירים האלה לא מוצאים את דרכם להופעה. יכול להיות שכאן כבר איבדתי אמון בניסוי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

קרא עוד

בוחרים מפיק, חלק שני – איתמר, תעשה לי דיסק!

בכמה שעות שהוא ישב אצלי ניגנתי לו לא מעט משירי, ודיברנו על מוסיקה בכלל, ועל חנות הירקות שיש לי מתחת לבית (פטיש של תל אביבים שמגיעים לגבעתיים, מקום מושבן של אינסוף עגבניות ומלפפונים). יצאתי מהפגישה איתו בתחושה אדירה.

קרא עוד

בוחרים מפיק, חלק ראשון

השיר בכלל התחיל כטקסט מאוד אישי מבחינתו, והוא ממש לא התכוון להראות אותו לשאר חברי ההרכב. אבל ריק - המפיק המוסיקלי של האלבום עליו התחילו לעבוד לאחרונה - מצא אותו במחברת שלו באחד מביקוריו לפני ההקלטה, התאהב בעצב העצום שהיה במילים ושכנע אותו לשתף את הטקסט בחזרה הבאה.

קרא עוד