ג’ון לנון – תנו צ’אנס לאלימות* – חלק שלישי ואחרון

שתפו אותי!

המשך מעמוד 1

הוא חנק כמעט למוות את חברתו, מיי פאנג, והשאיר חבורות אדומות עמוקות סביב הצוואר שלה.

הוא כמעט הרג את הגיטריסט שלו, אד דייויס קטן הקומה, כשחבט בראשו עם מאפרת אבן גדולה וגרם לו לאבד את ההכרה.

הוא שבר שן של מוזיקאי אחר בעוד התקף זעם מחורפן ושיכור.

ולבחור אחר הוריד חתיכה מהאף בנשיכה ושבר את הסקסופון שלו. יאללה חגיגה. רוק אן רול!

לנון העלה השערה בפני מיי פאנג לסיבה אפשרית לזעם האלכוהולי שלו, והאזור הסיוטי אליו היה מדרדר כל פעם שהשתכר: “אני חושב שזה אולי בגלל כל האסיד שעשיתי בשנות ה-60”.

מאוחר יותר, כמובן, הפריך לנון את ההשערה הזו, כשטען שמעולם לא פגש מישהו שחווה השפעות שליליות כתוצאה מאסיד. אה, באמת? אולי לנון היה צריך להתחיל בלהסתכל במראה. אבל הנה דיבורים סותרים טיפוסיים מפי לנון בנושא: “מעולם לא פגשתי מישהו שהיה לו אי פעם בחיים פלאשבק, ואני עשיתי מיליוני טריפים בשנות ה-60, ומעולם לא פגשתי מישהו שהיו לו איזשהן בעיות”… “כל הבולשיט הזה על מה שזה עושה לאנשים זה בולשיט”… “היחידים שקפצו מחלונות בגלל זה היו אלה שהיו בצבא. אני מעולם לא הכרתי מישהו שקפץ מחלון או הרג את עצמו בגלל זה”.

ג’ורג’, שמעולם לא ידע להיות בשני הצדדים עם הגמישות של הלשון של לנון, הצביע על המובן מאליו כאשר סקר את ההריסות מאינספור נפגעי האסיד משנות ה-60: “תמיד היו דיבורים על אנשים שקופצים בפני מכוניות ומחוץ לבניינים (כשהם על LSD). אני יכול להבין את זה, כי אתה באמת פתאום חווה את הנשמה כחופשיה וחסרת גבולות”.

לילה אחד בתקופת סוף השבוע האבוד שלו לנון התחרפן לגמרי ושבר כל סנטימטר בבית שבו הוא ומיי פאנג שהו. כשהבית כולו מפורק לחתיכות ומבלי שום דבר אחר להרוס, לנון פנה אל החפץ היחיד שנשאר יחסית שלם, והחל לחבוט במזרן ולמשוך החוצה את המילוי בזמן שצעק שוב ושוב:

“זו הכל אשמתו של רומן פולנסקי!!”

[…]

בוקר למחרת, כשלנון התעורר ובחן את ההריסות שהביא על ביתו שלו עצמו, הוא שם לב שהוא הרס גם את אחת מהגיטרות שלו.

“כל השנים האלה, זו הפעם הראשונה שהרסתי משהו שלי”, אמר לנון בעצב, אוחז בראשו בחרטה. כי הוא היה אומן רגיש. ג’ון לנון.

לבסוף, יוקו אונו תפסה את לנון וסגרה אותו בחזרה בדירה בבניין דקוטה לארבע השנים הבאות. כדי להירגע. שם הוא נשאר בבידוד והפרדה, כאילו בהסגר מיתר האנושות, למעשה אסיר של הפרסום שלו והאופי ההרסני והממאיר שלו עצמו.

כדי לגרש את כל הדיבוקים, ג’ון ויוקו הפכו אובססיביים בנוגע למיסטיקה. “הלנונים ראו קסמים גם כאמצעי לניהול משברים וגם כנשק האידיאלי”, אמר ג’ון גרין, קורא קלפי הטארוט הקבוע הראשון של יוקו אונו.

על פי גרין, אשר הצטרף ליוקו לנסיעה, יוקו ביקרה בדרום אמריקה כדי לפגוש עם מכשפה קולומביאנית מפורסמת בשם לינה. יוקו שילמה למכשפה 60,000$ כדי שתגן על יוקו מפני אויביה הרבים, ותגדיל את כוחה ועוצמתה. למרבה הצער, על מנת שהכישוף יעבוד, הייתה המכשפה צריכה לערוף את ראשה של יונה לבנה ולתת ליוקו לחתום את שמה בדם היונה. איך זה כתמונה לזכור על פיה את “גורואית השלום” הגדולה, יוקו אונו: שחיטת יונה לבנה כדי לזכות בעושר ועוצמה.

[…]

“אם היה ג’ון נשאר באנגליה זה לא היה קורה”, אמר ג’ורג’ הריסון על הרצח הטראגי של לנון. לא הרבה זמן לאחר מכן, מעריץ ביטלס מטורף שחשב שג’ורג’ הוא “מכשף” ששולט לו במוח פרץ לטירה האנגלית של ג’ורג’ עם סכין קצבים ודקר אותו עשר פעמים. סביר להניח שג’ורג’ היה מת לולא הייתה שוברת אשתו מנורה גדולה על ראשו של הפורץ. אחרי זה, ג’ורג’ די חזר להיות “הביטל השקט”.

המשך בעמוד 3

שתפו אותי!