ג’ון לנון – תנו צ’אנס לאסיד* – חלק 2 (מתוך 3)

שתפו אותי!

המשך מעמוד 2

אז ג’ון עצר את נשימתו וניסה לשחק בהצלחה את הדמות המאוד מורכבת הזו של “גורו אהבה ושלום” – קו נטוי – “מורה רוחני של היקום ומרפא המין האנושי”.

זה היה תפקיד מאוד קשה, אבל ג’ון ויוקו החליטו לנסות את מזלם.

“מיטת השלום” המפורסמת מהווה את תחילתה של תקופת ג’ון לנון כ”גורו שלום”. ג’ון ויוקו חשבו שאם יישארו במיטה במלון מפואר למשך שבוע, וידברו על שלום עם עיתונאים קהי חושים, אז יש סיכוי שהעולם יבריא. זה היה שווה ניסיון. אז ג’ון גנב למהארישי את תדמית החלוק הלבן והפרחים, בדיוק כמו שבעבר גנב מאלביס את מראה מעיל העור השחור והשיער השומני.

עם הזיות משיחיות טיפוסיות, ג’ון ויוקו כינסו מסיבת עיתונאים בכדי להודיע שמעתה שנת 1970 תיוודע כ”שנה 1, AP”, כלומר, אחרי השלום (After Peace). כאשר נשאלו על ידי עיתונאים סקפטיים איך תתמודד תכנית השלום שלהם עם דיקטטורים פאשיסטיים אלימים כמו אדולף היטלר, לנון הגיב בחכמה: “אם היטלר היה מבלה שבוע אחד במיטה עם יוקו, זה היה מרפא אותו מכל הדחפים האלימים שלו”.

(תקראו לי ציניקן, אבל איכשהו אני חושד ששבוע עם יוקו אונו היה משפר במעט מאוד את אופיו של היטלר.)

כמובן, זה בטח אף פעם לא עלה בדעתו של לנון ששלום יכול לבוא רק מאנשים רודפי שלום. כאילו, דא. אלו שהכירו אישית את לנון תיארו אותו במגוון דרכים: “פרנואיד”, “מבוהל”, “לחוץ”, “חסר בטחון”, “מתוח”, “לא יציב”, “מטורף”, “אלים”, וכו’. אבל מעט מאוד מאלה שהכירו את האיש מקרוב תיארו אותו כ”רודף שלום”.

ובכל זאת לנון, עם היוהרה האין סופית שלו, חשב ש”השלום” הוא עוד מוצר, עוד אביזר במה, שהוא יוכל לקדם, להפיץ ולמכור. עוד אימג’ חד פעמי, עוד אמירה אופנתית, עוד טרנד אחד. היי, “השלום” היה “אין” באותה תקופה. 1969.

ג’ון. ג’ון. ג’ון!

למראה פסטיבל וודסטוק הגדול לשלום וסמים, ג’ון לנון ניסה עוד ניסיון אחד בתפקיד גורו השלום הגדול. התכנית שלו ב-1970 הייתה להפיק את “פסטיבל ג’ון לנון לשלום בטורונטו” הגדול. תרגישו את הוייבים. ארוע שכמובן עתיד היה להיות “יותר גדול מוודסטוק”.

לנון התחבר עם הגורו החדש שלו – איזה משוגע גדול ושמן בשם דר. האמבריק. האמבריק טען שיש לו “קשר עם ישויות על-טבעיות מכוכב אחר שעומדות להגיע לכדור הארץ כדי להציל אותנו מההרס העצמי שלנו”. המטרה של האמבריק הייתה “ללכוד את הביטלס כי הביטלס יהיו הכוח של כדור הארץ שבעזרתו יוכלו לפעול הישויות העל טבעיות יחד כדי להביא את השלום לכוכב הכאוטי שלנו”.

אז לדר. האמבריק היה רעיון פרקטי להביא לשלום עולמי.

והאמבריק אכן לכד את ג’ון לנון עם כל הדיבורים האלה. לנון היה מהופנט מכל הדברים האלה, מללכת לפגוש יצורים חייזריים על טבעיים מהחלל החיצון (האמבריק היה אמור להציג את לנון בעצמו בפני היצורים), ובעיקר מתפקידו החדש והמלהיב של “מציל האנושות”.

אז ג’ון ויוקו וכל הצוות נסעו לדנמרק “להתבודד” כדי לתכנן את “פסטיבל ג’ון לנון לשלום בטורונטו” הגדול. הצוות כולו החליט לקחת אסיד ממש חזק כדי שיוכלו לאזן את הוויבים שלהם לקראת המשימה הגדולה של “להציל את האנושות” שעמדה בפניהם. אז הם העבירו ביניהם איזה כלי קטן עם “משהו שחור ודביק שהריח כמו תרופה”, וכולם אכלו את זה וכולם התמסטלו.

“כאילו, ממש מסטולים, כמו תחושה לגמרי לא פיזית,” אמר ג’ון בראוור, המפיץ של פסטיבל השלום שהצטרף למסע. בשיאו של טריפ האסיד, לפי בראוור, לנון פתאום חווה “הארה משמעותית”. הוא הכה באגרופו על השולחן וקרא לאמרגנו אלן קליין: “היטלר צדק. אתה חייב לשלוט באנשים”.

רק שעכשיו, במקום לשלוט באנשים כמו היטלר, בשביל מלחמה וכל הדברים הרעים האלו, ג’ון לנון, האיש הדגול, ישלוט באנשים למען השלום. מגניב.

ואז הנחית דר. האמבריק את הרעיון החדש שלו על חבריו המסטולים. האמבריק המציא מין “מכונית מדהימה עבור שני נוסעים שנראית כמו מטוס שנוסע על האדמה או טס באוויר, וזה אף פעם לא צריך דלק, זה מונע בעזרת אנרגיה על-טבעית”.

טוב, זה כבר ממש מגניב. אז התכנית הגדולה עכשיו הייתה שג’ון ויוקו יטיסו את אחד מאותם מטוסי אנרגיה על טבעית ממש מעל הקהל בפסטיבל ג’ון לנון המזויין לשלום בטורונטו, וישר לבמה. מה אתם אומרים על זה ככניסה מרהיבה (בוא נראה את פול מקרטני מאפיל על זה!) ואפילו יותר טוב, הם ישווקו את מכוניות האנרגיה הטבעית האלו לשוק הרחב, וכדאי שתאמינו שהן ימכרו כמו לחמניות חמות, כי אתה אפילו לא צריך דלק כדי להטיס אותם, ו, הכי טוב, כל ההכנסות ממכוניות האנרגיה העל טבעית ילכו ישירות לעמותת ג’ון לנון לשלום.

אז זה פשוט הכי מגניב בעולם. כיף חיים.

איזה בן אדם. ג’ון ויוקו יעלו על הבמה (למחיאות כפיים סוערות) ויביאו את השלום והאהבה אל כדור הארץ. יחזירו את האיזון הקוסמי ליקום, יצילו את העולם, ויביאו הרמוניה למין האנושי. יום עבודה מכובד.

עכשיו, תזכרו: הם באמת האמינו בשטויות האלה. ובהתחשב בכך שחייו של ג’ון לנון עד עכשיו כבר היו כל כך בלתי ניתנים לתפיסה, אני מניח שהכל נראה לו אפשרי בשלב זה. וכשאתם לוקחים בחשבון LSD, עם תכונותיו המשיחיות, גורמי ההזיות, והמוגזמות (כאילו שחייו של לנון לא היו מוגזמים מספיק כבר) זה לא מפתיע שלנון הגיע למצב שהוא לא יודע מה למעלה ומה למטה. מיתוס או מציאות. “אלוהים, רק תן לי קצת אמת” קרא. מה שהיא לא תהיה.

לצערנו, פסטיבל ג’ון לנון לשלום בטורונטו הגדול טבע בים של וייבים רעים ובלגאן ארגוני (העובדה שלנון שינה את דעתו אחרי כל טריפ לא עזרה). במאמץ מיואש להציל את הפסטיבל הטובע, לנון כתב בלהט ברולינג סטון – אותו שופר חיוני לכל עדכוני הג’ון לנון שלכם – הפצרה, תחת הכותרת: “האם כולנו שכחנו מה הם הוייבים?”

הוא כתב: “אתם יכולים לדמיין מה נוכל לעשות כולנו ביחד, מיליון נפשות (פלוס צופי הטלוויזיה) במקום אחד, מתפללים למען השלום. נוכל לשנות את האיזון של הכוח האנרגטי. בכדור הארץ ולכן, ביקום”.

אז הכל היה לגמרי הגיוני.

אך למרבה הצער והמחסור, אנשים באמת שכחו מהם הוייבים. באסה. וכך, כמו הרבה חלומות היפיים מופרזים בשנות ה-60, פסטיבל ג’ון לנון לשלום בטורונטו הגדול נעלם בעשן.

לקריאת החלק הראשון,  ג’ון לנון – תנו צ’אנס לבולשיט, לחצו כאן.

החלק השלישי, ג’ון לנון – תנו צ’אנס לאלימות, נמצא כאן.

שתפו אותי!