ג'ון לנון – תנו צ'אנס לאסיד* – חלק 2 (מתוך 3)

שתפו אותי!

*מתורגם מספרו של אייס בקוורדס.
לקריאת החלק הראשון,  ג'ון לנון – תנו צ'אנס לבולשיט, לחצו כאן.

לפעמים היה לנון מערבב אסיד טהור בקנקן התה שהיה מחזיק במושב האחורי של הרולס רויס הפסיכדלית שלו. הוא היה מכין לך כוס חזקה של תה. "הנה, נסה קצת מזה!" או-קיי… ואז היה נשען לאחור ונהנה ממסיבת התה של הכובען המטורף. שמי המרמלדה וכל השיט הזה.

All I want is the truth now, just gimme some truth now – John Lennon

כך שב-1966 מוחו של ג'ון לנון כבר היה תסבוכת אימתנית של טירוף, סתירות, ועצב. הוא חיפש פרסום ועושר כפתרון פוטנציאלי לאומללות שלו. אבל הפרסום התברר כלא יותר מבדיחה אירונית ולא מוצלחת. הפרסום לא שינה שום דבר. ביטלמניה – מיליוני מעריצים צורחים ואוהבים – לא הוסיפה שום דבר לשקט הנפשי ולתחושת הסיפוק (להן השתוקק כל חייו). הפרסום רק הביא איתו גלים אינסופיים של תסבוכות נפשיות. "ההצלחה" המדהימה של הביטלס הייתה מטורפת ובלתי נתפסת ורק הוסיפה רובד של טירוף לנפש המתוסבכת גם ככה שלו. וכך, בנסיון לצאת מהבלגאן הנפשי הזה, גילה פתאום ג'ון לנון – ניחשתם נכון – את ה-תשובה. הדבר הגדול הבא (שהוא כמובן עתיד להפריך):

<<<<<<<<<<<<<<L-L-L-LSD

<<<<<<<<<<<<<<<<A-A-A-Acid Rock

<<<<<<<<<<<<<<<Psychedelics-s-s-s-s-

Oh yeah. בזמן שהיה בטריפ על אסיד לנון חווה את אותו רובד פסבדו-רוחני של ה-LSD. "פתאום נפלו עלי חזיונות מדהימים כשלקחתי אסיד בפעם הראשונה", אמר לנון. כשהוא על LSD, לנון האמין שחווה את אלוהים בעצמו. חזיונות מיסטיים אמתיים. את הקוסמוס. את כל הדבר העצום הזה. דלתות ההבנה נפתחו לרווחה ולנון החל לקבל, לראשונה בחייו, עקצוצים של חיים רוחניים. עולם פנימי. לפני אסיד הוא היה לגמרי מופנה כלפי החוץ, כלפי ההצלחה. בתמצית, עכשיו ג'ון לנון הרגיש שגילה את ה-משמעות של החיים והתשובה לכל בעיות החיים: קחו LSD.

הו כן, תרופת הפלא.

אז לנון, כטבעו, מיד הפך לאחד הממירים הגדולים ולאחד האחראים הגדולים לפופולריות של סמים פסיכדליים. הוא החל לקחת אותם כמו סוכריות, וחווה "אלפי טריפים על אסיד". והפציר בכל חבריו, משפחתו וחבריו לעבודה לנסות גם טריפ, ולהצטרף אליו באוטופיה הכימית החדשה הזו. Let me take you down… עם ג'ון הוולרוס כמדריך שלך. שים לב לאן אתה הולך. האשליות המשיחיות של לנון תמיד יהיו חלק ממנו, אולי כפיצוי על המציאות השחורה של חייו האמתיים. עכשיו הוא היה משיח ה-LSD, מפיץ חזיונות בצורת גלולה.

"לנון ניסה במשך שבועות לשכנע אותי לנסות טריפ אסיד", אמר אליסטייר טיילור, שעבד עבור האמרגן של הביטלס. "הוא היה מבלה שעות בניסיונות לשכנע אותי".

ג'ון לנון היה לגמרי החלילן של ה-LSD, מנסה לפתות את כל מי שברדיוס שלו אל תוך יקום ה-LSD שלו.

לפעמים היה לנון מערבב LSD טהור בקנקן התה שהיה מחזיק במושב האחורי של הרולס רויס הפסיכדלית שלו. הוא היה מכין לך כוס חזקה של תה. "הנה, נסה קצת מזה!" או-קיי… ואז היה נשען לאחור ונהנה ממסיבת התה של הכובען המטורף. שמי המרמלדה וכל השיט הזה.

מכונית הקולס רוייס הפסיכדלית של לנון. Photo: Cafe cars

מכונית הרולס רוייס הפסיכדלית של לנון.

Photo: Cafe cars

הוא הפציר בכל חברי הביטלס להצטרף אליו לחגיגת ה-LSD שלו. ג'ורג' ורינגו הלכו מיד אחרי המנהיג. ("הרגשתי שכולם צריכים לעשות את זה", אמר רינגו. " הרגשתי שהם כולם צריכים לעשן גראס ולקחת אסיד. זה היה סם האהבה – אהבה כלפי גברים ונשים שהם חבריך לאנושות". עמדה שרינגו התמיד בה ממש עד ליום שצ'רלס מנסון וחבורת זומביס האסיד שלו חתכו את הרחם של שרון טייט ותקעו בו מזלג.) אבל פול הזהיר תמיד החזיק מעמד נגד אסיד למשך שנה, עד שנכנע לבסוף ללחץ החברתי.

"ג'ון היה אדיר בלקפוץ מצוק", אמר פול. "כשאסיד הגיע, שמענו שאתה לא תהיה לעולם מה שהיית לפני שלקחת אותו – זה משנה לך את החיים, ולעולם לא תוכל לחשוב כמו שחשבת פעם. נראה לי שג'ון די התלהב מהאפשרות הזו, אבל אני די פחדתי ממנה".

מה שמחייב את השאלה: למה היה ג'ון לנון, האיש שהיה לו הכל, כה נלהב לשנות את מוחו באופן בלתי הפיך ולהפוך להיות מישהו אחר, כל אחד אחר? ולמה הוא היה כל כך נלהב לשנות גם את המוחות של האנשים שהיו סביבו?

לנון גם הפציר ללא הרף באשתו סינתיה לקחת אסיד יחד איתו. לבסוף, בנסיון נואש להציל את הנישואים האבודים שלה, היא הצטרפה לג'ון לטריפ אסיד. אבל חוותה טריפ נוראי, סיוטי.

"היה זה ברגע הזה שהבנתי שאלא אם כן אצטרף לכולם לא נשרוד", אמרה סינתיה. "אז נכנעתי לאחד מבקשותיו האינסופיות של ג'ון לקחת LSD יחד איתו. שנאתי כל רגע. זה היה גיהינום עלי אדמות. ההזיות גרמו לי לפאניקה. מבעד לפחדים ולדמעות הסתכלתי אל ג'ון מתוך תקווה שבאיזושהי דרך יעזור לי לצאת מהכלא שהמוח שלי הפך להיות, רק כדי לראות את האיש שאני אוהבת הופך לנגד עיני לחמור ענק עם שיניים חדות כסכין, בוהה בי וצוחק עלי".

באסה. להתראות, סינתיה. שלום, יוקו.

ולנון עודד את מיליוני המעריצים שלו להצטרף אליו אל הטריפים המרהיבים על LSD. והוא עשה זאת גם במודע וגם לא במודע. "I’d love to tu-u-u-rn . . yo-o-ou . . . o-o-n…". וכשלנון כתב את השורה "דמיין עצמך על סירה על נהר", הכוונה המדויקת של המסר שלו הייתה לא פחות מ"דמיין עצמך על טריפ LSD".

כמובן שאחרי שהמהפכה הפסיכדלית איבדה מומנטום, אחרי מנסון, אחרי שתפקיד משיח האסיד כבר יצא מהאופנה, לנון הכחיש ללא הרף שהוא אי פעם – אי פעם – עודד את מעריציו להשתמש ב-LSD או סמים. "מאיפה קיבלת את הרעיון הזה?" דברן כמותו, שאוחז בשני צדי החבל (או אפילו שלושתם), לנון ללא הרף סיפר מחדש את סיפור “Lucy in the Sky with Diamonds” המפורסם. ש, כמו שסיפר לנו, לא היה לו שום קשר ל-LSD, סיפר לנו שוב ושוב. שם השיר נלקח מציור קטן ותמים שצייר ילדו הקטן והתמים ג'וליאן בן ה-7, שהוא השתמש בו בשיר הקטן והתמים של הביטלס. וכל מי שמצא רמזים ל-LSD או לסמים או מיסטיקניות באלבום הסמים הפסיכדלי שלו, Sgt Pepper, בוודאי היה איזשהו טיפוס כמו צ'רלס מנסון, "מעריץ ביטלס משוגע" דפוק.

זה ג'ון לנון. האיש שכתב את  “Tomorrow Never Knows” – המדריך המוזיקלי המפורסם ללקיחת אסיד. המילים גנובות היישר מדפי החוויה הפסיכדלית" שנכתב על ידי איזה אחד, טימות'י לירי, המפיץ והממיר הגדול ביותר של LSD בעולם המוכר. אבל איכשהו, מעריצי ביטלס מבולבלים המשיכו להקרין את הפירושים המטורפים שלהם על שירים התמימים והקטנים של ג'ון לנון המסכן והמכותר מכל עברו? אז מה כבר הילד יכול לעשות?

"ראיתי את מל טורמה מספר על איך "Lucy in the Sky with Diamonds" הוא שיר על LSD", צעק ג'ון לנון, תוך כעס מצטדק. "זה אף פעם לא היה, ואף אחד לא מאמין לי. אני נשבע באלוהים".

"הייתי אמביוולנטי לגבי לקיחת אסיד, בוודאי", אמר פול מקרטני, מודה במובן מאליו. "אבל לקחנו את זה ובשירים כמו "Lucy in the Sky with Diamonds", כשדיברנו על ‘פרחים מצלופן’ ו’עיני קלדיאוסקופ’ ו’גדלים לגבהים עצומים’ דיברנו על חוויות סמים, אין שום ספק בנושא".

"כל הזמן הכנסנו רמיזות על סמים וטריפים", אמר פול. "Magical Mystery Tour" היה משול לטריפ ועשינו סרט שמבוסס על זה".

אבל היה זה כאן שעשה ג'ון לנון אולי את השגיאה הגדולה ביותר בחייו הטראגיים. בשיר "Tomorrow Never Knows" לנון דמיין עצמו כגורו הדגול שיושב על פסגת ההימלאיה ומעניק את חכמתו הרוחנית והעמוקה למאסות, שר שיר תפילה ל-LSD בזמן שאלפי נזירים שרים לידו, בזמן שלנון שר את הגרסה הממזרית שלו לטקסט רוחני קדוש מהמזרח, "ספר המתים הטיבטי". (ו, תאמינו לו, חלק ממעריציו ראו גם בזה אלמנטים מיסטיים.)

ג'ון לנון אימץ בכל מובן של המילה את דמות המנהיג הרוחני הגדול, הגורו המואר, המעניק את חכמתו לרבים. וישר לתוך מוחם של מיליוני על גבי מיליוני המעריצים הצעירים והנתונים להשפעה שלו.

כל זה בסדר, מלבד לפרט קטן אחד מציק. על מנת לאמץ דמות, ללבוש את החלוק, של הגורו הרוחני הגדול, כשבמציאות אינך מתאים לתפקיד – כשבעצם אתה לגמרי לא מתאים לתפקיד – מקביל לאימוץ דמות של מנתח מוח כשבמציאות לעולם לא טרחת ללמוד רפואה או להוציא תואר. ואז להמשיך ולבצע ניתוחי מוח במיליוני אנשים.

בקיצור: בלגאן אחד גדול חייב לקרות.

והאמת שמוחות מבולגנים רבים אכן קרו.

ג'ון לנון ללא ספק רצה להשאיר רושם משמעותי על הקהל שלו, בזאת אתם יכולים להיות בטוחים. הוא הודה בכך במספר רב של מקרים. חלק מזה היה פתגם השואו ביזנס הידוע: "גרום להם לצחוק, גרום להם לבכות". אבל לנון הוסיף עוד מרכיב למרק הפעם. מימד אחר לגמרי. עם הסם הזה, LSD, שמשנה ללא הופכין את מוחם של אנשים, וש"אתה אף פעם לא אותו דבר אחר כך". ולנון קיבל יותר ממה שרצה. כי לנון באמת השפיע על הרבה מאוד אנשים עם הצגת מנתח המוח החובבן שלו. אבל הוא לא רצה שום חלק ממה שבא אחר כך. לגמרי. בגלל שהוא דפק הרבה מאוד אנשים, בדיוק כמו שבטוח שטימות'י לירי עשה, עם בדיוק אותו חרא.

לנון, כמובן, תמיד רצה להיות בשני הצדדים. מתהדר לו באור הזרקורים ומתבשם בהשפעה החיובית שכביכול הייתה לו על העולם (אם אני לא טועה הוא הביא לנו את השלום העולמי). אבל הוא לא רצה שום חלק בצד השני של העסקה. וכל מראיין שהעז לשאול את לנון אם הרגיש איזושהי "אחריות" על ההשפעה שהייתה לו על מעריציו קיבל "לא" בוטה. "שאלה הבאה".

[…]

"זה מה שאני מנסה לעשות בכל האלבומים והראיונות שלי. אני מנסה להשפיע על כל מי שאני יכול להשפיע עליו", השוויץ ג'ון לנון בראיון לעיתון הקיצוני Red Mole. "בצורה מסויימת הביטלס התבררו כסוס טרויאני. ארבעת המופלאים נכנסו היישר לפסגה ואז שרו על סמים וסקס".

ובצורה מסויימת, הביטלס היו כמו סוס טרויאני. וכולנו יודעים איך נגמר הסיפור של הסוס הטרויאני. בדיוק כמו שאנחנו יודעים איך נגמרו שנות ה-60.

לפחות יאמר לזכותם של הביטלס שהם שמו את הכסף שלהם איפה שהיה הפה המלא ב-LSD שלהם. מושפעים מהחזיונות הפסיכדליים האוטופיים שלהם, הביטלס הקימו חברה משלהם, Apple Records, ככלי להפצת שלום ואהבה ומגניבות אמנותית בתוך סביבה עסקית. אבל אלוהים יעזור לאהבל המסכן שינסה לקחת את בלוני מוחות ה-LSD האוטופיים האלה ויעביר אותם לעולם האמתי. ולא עבר זמן רב עד שהחלומות המופרכים של הביטלס הביאו אותם אל סף פשיטת רגל.

טיפוסי לחוש העסקי הפסיכדלי שלהם היה בחור בשם אלכס ורדאס. "מג'ק אלכס", כפי שקרא לו לנון, שהיה גאון אלקטרוניקה בעיני עצמו. הוא המציא "קופסת אורות" עם אורות צבעוניים שנדלקו ונכבו בתבניות משתנות. לנון היה בוהה ב"קופסת האורות" במשך שעות בזמן שהיה על אסיד ומגיע לכל מיני "תובנות עמוקות". מה ששכנע את לנון שמג'יק אלכס היה גאון אמיתי. אז הביטלס נתנו לאלכס אלפי ועשרות אלפי דולרים כדי שיעצב עבורם אולפן הקלטות משוכלל עם 72 ערוצים. "זה היה האסון הגדול ביותר בכל הזמנים, היו צריכים לפרק הכל", אמר ג'ורג'.

ג'ורג' הריסון דווקא הגיע להייט אשבורי [מעוז ההיפים בסן פרנסיסקו באותה תקופה – י.ג.] בתקופת "קיץ של אהבה" המפורסמת ב-1967. ג'ון רצה ללכת, אבל אף פעם לא הצליח להגיע. "אני הייתי לגמרי בעד ללכת ולגור בהייט", אמר לנון על אותם ימים טרופים של קיץ האהבה. "בראש שלי חשבתי 'אסיד זה הדבר, אז בוא נלך, אלך לשם'".

בכל מקרה, גו'רג' ציפה ל"עיירה של היפים ארטיסנים ובעלי מלאכה". אז הוא הופתע לגלות (כאילו, דא) שההייט בתקופה המדוברת היה פשוט "סלאמס מלאים בילדים פרחחים על סמים". הוא גם היה בהלם ומוטרד מכך שילדי ההיפים כולם התייחסו אליו כאלו גורו (מאיפה הם קיבלו את הרעיון הזה?) ג'ורג', שהיה על אסיד באותו זמן, קיבל דאונר רציני, וברח מהייט בבהלה. הביטלס עסקו הרבה בבריחות מאותה נקודה, בורחים ממפלצת ההיפיות שביצירתה לקחו חלק.

אחרי צ'רלס מנסון זה כבר היה אבוד בשביל ג'ון לנון והביטלס והם ידעו את זה. "הכל התחיל להתבלגן מאותה נקודה. מה אפשר לעשות?" אמר פול בעצב.

"זה עצר את כולם במקום", ציין רינגו.

הכתובת הייתה על הקיר. באופן מילולי. ואני מניח שאם מישהו היה לוקח את השירה שלי ומורח אותה בדם על הקיר של מישהו אחר, אני מניח שגם לי זה היה גורם לעצור לרגע. השילוב של הביטלס ומיסטיקת ה-LSD – ש, לרגע אחד מזהיר ב-1967 נראה כה מבטיחה, שנראה כפותח דלת של אפשרויות ליקום אחר לגמרי – פנתה לכיוון טראגי ולא ניתן לשינוי. להתראות לחלום ה-LSD הגדול.

ג'ון לנון – המנהיג ההיפי הגדול של תרבות הנגד – יבלה את שארית חייו בפחד וטרור מוחלטים מפני "טיפוסים היפיים". ומ"מעריצי ביטלס משוגעים". ובמיוחד מ"מעריצי ביטלס משוגעים שנראים כמו טיפוסים היפיים".

"אחד מהמעריצים המשוגעים האלה יוריד אותי בסוף", התלונן בפני חברתו מיי פאנג ב-1973.

צ'רלס מנסון היה פשוט המדהים ביותר מבין "מעריצי הביטלס המשוגעים" הרבים. אלו היו אותם אנשים שג'ון לנון השפיע עליהם לעומק ובחדווה במהלך ניתוח המוח החובבני שלו. ורבים מהמעריצים האלה יחזרו בעתיד לחפש את ג'ון, נלהבים להחזיר לו טובה. ובסוף, היה זה אחד מאותם מעריצים משוגעים, מארק צ'פמן, שחזר כדי להוריד אותו.

לנון סיפר פעמים רבות לפרד סימן על החיזיון שהוא ימות מוות אלים. "ג'ון אמר לי שעמוק בפנים הוא אדם מאוד אלים", כתב סימן. "ג'ון אמר שהוא הניח שבגלל שחי חיים רצופי אלימות, במחשבה כמו גם במעש, שהוא נועד למות מוות אלים".

ג'ון לנון ידע יותר מדי טוב מי הוא היה. אפילו אם רוב המעריצים שלו לעולם לא היו מנחשים.

והוא הודה בריאיון האחרון שלו למגזין פלייבוי: "אלו תמיד האנשים האלימים שמסתובבים ומדברים על שלום. כל דבר הוא ההפך ממה שהוא נראה".

וזה ללא ספק היה המצב עם ג'ון לנון. אבל, כרגיל, "הכנות המרעננת" של לנון הייתה מעט מעט מדי, ומעט מאוחר מדי.

מארק צ'פמן נולד בערך באותו זמן כמוני ב-1957. וצ'פמן הושפע עמוקות מהאלבום Magical Mystery Tour בגיל 14, כשהחל לקחת הרבה אסיד ולהתנועע לצלילי המסע המסתורי של הביטלס. מאוחר יותר, כשצ'פמן התחיל להתחרפן מה-LSD, בין היתר, הוא הפך אובססיבי לגבי הספר "התפסן בשדה השיפון". ה"תפסן" בסיפור היה איזה רועה בשדה שיפון ששמר שהילדים הקטנים לא יפלו מהצוק. צ'פמן הרגיש שלנון היה תפסן מזויף. זאב בעור כבשה. לנון לקח על עצמו את תפקיד הרועה, ואז הוביל את הילדים הקטנים ליפול מהצוק ולתוך סמים כמו LSD. המניע המוצהר של צ'פמן לרצח של לנון היה שהוא רצה "להרוג את ג'ון לנון המזויף הזה" לפני שהוא יספיק לדפוק עוד דור של ילדים.

"כל העניין עם מנסון היה מבוסס על שיר של ג'ורג' על חזירים ושיר של פול על מרכז ירידים אנגלי", אמר ג'ון לנון, במחווה נדירה של פיזור הקרדיט לחבריו. "אין לזה שום קשר אלי".

כנראה שללנון שכח שהיה זה שירו המחורפן שלו, "Revolution #9" (יחד עם "ספר ההתגלות" [מהברית החדשה – י.ג.]) שהיו חלק עיקרי מהבסיס של הפילוסופיה "המהפכנית אפוקליפטית" המטורפת של מנסון. אז במקרה זה לנון היה צנוע באופן לא טיפוסי.

אבל אלוהים, כל עניין מנסון היה טריפ האסיד הרע האולטימטיבי. לא יכולת אפילו לדמיין משהו כזה בהזיית ה-LSD הגרועה ביותר שלך. אבל, הנה היא באה. באמת. זה גרם להרבה אנשים לעצור ו"לחשוב מחדש על עמדתם" כלפי כל העניין ההיפי. שהיה הסטייל. הטרנד. הדבר הכי קול שהיה, עד לאותה נקודה. שנות ה-60 הסוערות. דור האהבה. כוח הפרח, עם פסיכדליה במרכז הכל. ואז, אחרי צ'רלס מנסון, הכל נעצר בפתאומיות מוחלטת. אחרי מנסון, "מסיבות LSD היפיות" כבר לא היו הדבר ה"אין" אצל ברנז'ת הוליווד העדכנית.

אחרי צ'רלס מנסון ידידינו ג'ון עוד ניסה פה ושם לשמר את גחלת החלום ההיפי, ולהצית ולכבוש מחדש את הקסם שהיה קיץ האהבה. השנה הקסומה ההיא שבה היקום כולו נראה לג'ון כפלסטלינה שיכול לעצב מחדש בידיו הקוסמיות.

אבל ב-1969, ג'ון נדפק קשות. עכשיו היו לו מילוני מעריצים שממש "סוגדים" לו, מסתכלים אליו שיהיה המנהיג הגדול, המשיח הפסיכדלי, אותו שיווק עצמו לנון ב-"Tomorrow Never Knows". ולנון רצה לשחק את התפקיד הזה. כי מי לא היה נהנה לשחק את תפקיד "האיש הגדול" אם היינו יכולים לעבוד על כולם? (תודו).

אז ג'ון עצר את נשימתו וניסה לשחק בהצלחה את הדמות המאוד מורכבת הזו של "גורו אהבה ושלום" – קו נטוי – "מורה רוחני של היקום ומרפא המין האנושי".

זה היה תפקיד מאוד קשה, אבל ג'ון ויוקו החליטו לנסות את מזלם.

"מיטת השלום" המפורסמת מהווה את תחילתה של תקופת ג'ון לנון כ"גורו שלום". ג'ון ויוקו חשבו שאם יישארו במיטה במלון מפואר למשך שבוע, וידברו על שלום עם עיתונאים קהי חושים, אז יש סיכוי שהעולם יבריא. זה היה שווה ניסיון. אז ג'ון גנב למהארישי את תדמית החלוק הלבן והפרחים, בדיוק כמו שבעבר גנב מאלביס את מראה מעיל העור השחור והשיער השומני.

עם הזיות משיחיות טיפוסיות, ג'ון ויוקו כינסו מסיבת עיתונאים בכדי להודיע שמעתה שנת 1970 תיוודע כ"שנה 1, AP", כלומר, אחרי השלום (After Peace). כאשר נשאלו על ידי עיתונאים סקפטיים איך תתמודד תכנית השלום שלהם עם דיקטטורים פאשיסטיים אלימים כמו אדולף היטלר, לנון הגיב בחכמה: "אם היטלר היה מבלה שבוע אחד במיטה עם יוקו, זה היה מרפא אותו מכל הדחפים האלימים שלו".

(תקראו לי ציניקן, אבל איכשהו אני חושד ששבוע עם יוקו אונו היה משפר במעט מאוד את אופיו של היטלר.)

כמובן, זה בטח אף פעם לא עלה בדעתו של לנון ששלום יכול לבוא רק מאנשים רודפי שלום. כאילו, דא. אלו שהכירו אישית את לנון תיארו אותו במגוון דרכים: "פרנואיד", "מבוהל", "לחוץ", "חסר בטחון", "מתוח", "לא יציב", "מטורף", "אלים", וכו'. אבל מעט מאוד מאלה שהכירו את האיש מקרוב תיארו אותו כ"רודף שלום".

ובכל זאת לנון, עם היוהרה האין סופית שלו, חשב ש"השלום" הוא עוד מוצר, עוד אביזר במה, שהוא יוכל לקדם, להפיץ ולמכור. עוד אימג' חד פעמי, עוד אמירה אופנתית, עוד טרנד אחד. היי, "השלום" היה "אין" באותה תקופה. 1969.

ג'ון. ג'ון. ג'ון!

[…]

ג'ון ויוקו במיטה (תמונה)

ג'ון ויוקו עובדים למען השלום.

Photo: Hulton Getty

למראה פסטיבל וודסטוק הגדול לשלום וסמים, ג'ון לנון ניסה עוד ניסיון אחד בתפקיד גורו השלום הגדול. התכנית שלו ב-1970 הייתה להפיק את "פסטיבל ג'ון לנון לשלום בטורונטו" הגדול. תרגישו את הוייבים. ארוע שכמובן עתיד היה להיות "יותר גדול מוודסטוק".

לנון התחבר עם הגורו החדש שלו – איזה משוגע גדול ושמן בשם דר. האמבריק. האמבריק טען שיש לו "קשר עם ישויות על-טבעיות מכוכב אחר שעומדות להגיע לכדור הארץ כדי להציל אותנו מההרס העצמי שלנו". המטרה של האמבריק הייתה "ללכוד את הביטלס כי הביטלס יהיו הכוח של כדור הארץ שבעזרתו יוכלו לפעול הישויות העל טבעיות יחד כדי להביא את השלום לכוכב הכאוטי שלנו".

אז לדר. האמבריק היה רעיון פרקטי להביא לשלום עולמי.

והאמבריק אכן לכד את ג'ון לנון עם כל הדיבורים האלה. לנון היה מהופנט מכל הדברים האלה, מללכת לפגוש יצורים חייזריים על טבעיים מהחלל החיצון (האמבריק היה אמור להציג את לנון בעצמו בפני היצורים), ובעיקר מתפקידו החדש והמלהיב של "מציל האנושות".

אז ג'ון ויוקו וכל הצוות נסעו לדנמרק "להתבודד" כדי לתכנן את "פסטיבל ג'ון לנון לשלום בטורונטו" הגדול. הצוות כולו החליט לקחת אסיד ממש חזק כדי שיוכלו לאזן את הוויבים שלהם לקראת המשימה הגדולה של "להציל את האנושות" שעמדה בפניהם. אז הם העבירו ביניהם איזה כלי קטן עם "משהו שחור ודביק שהריח כמו תרופה", וכולם אכלו את זה וכולם התמסטלו.

"כאילו, ממש מסטולים, כמו תחושה לגמרי לא פיזית," אמר ג'ון בראוור, המפיץ של פסטיבל השלום שהצטרף למסע. בשיאו של טריפ האסיד, לפי בראוור, לנון פתאום חווה "הארה משמעותית". הוא הכה באגרופו על השולחן וקרא לאמרגנו אלן קליין: "היטלר צדק. אתה חייב לשלוט באנשים".

רק שעכשיו, במקום לשלוט באנשים כמו היטלר, בשביל מלחמה וכל הדברים הרעים האלו, ג'ון לנון, האיש הדגול, ישלוט באנשים למען השלום. מגניב.

ואז הנחית דר. האמבריק את הרעיון החדש שלו על חבריו המסטולים. האמבריק המציא מין "מכונית מדהימה עבור שני נוסעים שנראית כמו מטוס שנוסע על האדמה או טס באוויר, וזה אף פעם לא צריך דלק, זה מונע בעזרת אנרגיה על-טבעית".

טוב, זה כבר ממש מגניב. אז התכנית הגדולה עכשיו הייתה שג'ון ויוקו יטיסו את אחד מאותם מטוסי אנרגיה על טבעית ממש מעל הקהל בפסטיבל ג'ון לנון המזויין לשלום בטורונטו, וישר לבמה. מה אתם אומרים על זה ככניסה מרהיבה (בוא נראה את פול מקרטני מאפיל על זה!) ואפילו יותר טוב, הם ישווקו את מכוניות האנרגיה הטבעית האלו לשוק הרחב, וכדאי שתאמינו שהן ימכרו כמו לחמניות חמות, כי אתה אפילו לא צריך דלק כדי להטיס אותם, ו, הכי טוב, כל ההכנסות ממכוניות האנרגיה העל טבעית ילכו ישירות לעמותת ג'ון לנון לשלום.

אז זה פשוט הכי מגניב בעולם. כיף חיים.

איזה בן אדם. ג'ון ויוקו יעלו על הבמה (למחיאות כפיים סוערות) ויביאו את השלום והאהבה אל כדור הארץ. יחזירו את האיזון הקוסמי ליקום, יצילו את העולם, ויביאו הרמוניה למין האנושי. יום עבודה מכובד.

עכשיו, תזכרו: הם באמת האמינו בשטויות האלה. ובהתחשב בכך שחייו של ג'ון לנון עד עכשיו כבר היו כל כך בלתי ניתנים לתפיסה, אני מניח שהכל נראה לו אפשרי בשלב זה. וכשאתם לוקחים בחשבון LSD, עם תכונותיו המשיחיות, גורמי ההזיות, והמוגזמות (כאילו שחייו של לנון לא היו מוגזמים מספיק כבר) זה לא מפתיע שלנון הגיע למצב שהוא לא יודע מה למעלה ומה למטה. מיתוס או מציאות. "אלוהים, רק תן לי קצת אמת" קרא. מה שהיא לא תהיה.

לצערנו, פסטיבל ג'ון לנון לשלום בטורונטו הגדול טבע בים של וייבים רעים ובלגאן ארגוני (העובדה שלנון שינה את דעתו אחרי כל טריפ לא עזרה). במאמץ מיואש להציל את הפסטיבל הטובע, לנון כתב בלהט ברולינג סטון – אותו שופר חיוני לכל עדכוני הג'ון לנון שלכם – הפצרה, תחת הכותרת: "האם כולנו שכחנו מה הם הוייבים?"

הוא כתב: "אתם יכולים לדמיין מה נוכל לעשות כולנו ביחד, מיליון נפשות (פלוס צופי הטלוויזיה) במקום אחד, מתפללים למען השלום. נוכל לשנות את האיזון של הכוח האנרגטי. בכדור הארץ ולכן, ביקום".

אז הכל היה לגמרי הגיוני.

אך למרבה הצער והמחסור, אנשים באמת שכחו מהם הוייבים. באסה. וכך, כמו הרבה חלומות היפיים מופרזים בשנות ה-60, פסטיבל ג'ון לנון לשלום בטורונטו הגדול נעלם בעשן.

[…]

שתפו אותי!

Check Also

פופ בח' וע'

לכם זה אולי נשמע כמו עוד שיר פופ שכבר שמעתם עשרות כמוהו, בביצועם של ילדי …